מעולם לא הייתה לי גישה למטבח.. לא להכנה ולא לנקיונות..
אני פשוט לא מוצא את עצמי במטבח, זה מחוץ לאזור הנוחות שלי.
אז אחרי ארוחת בוקר מפנקת שהיא הכינה לנו היא אמרה שהיא עייפה וביקשה יפה שאפנה ואשטוף (שוב) את הכלים..
בפעם הקודמת זה בא מיוזמתי כי רציתי לפנק ולרצות אותה.. היא אהבה את הרעיון ועכשיו מתחילה לנצל את הפוטנציאל.
האמת שהייתי בשוק, לא הבנתי מאיפה זה נחת ושאלתי מאיפה זה הגיע?
"כבר אמרתי לך שאני אוהבת את היוזמות שלך, וראיתי שאתה מסוגל לעשות עבודה טובה.. מבחינתי היוזמה הזו היא סטנדרט חדש" ושוב אותו החיוך המרוצה על פניה.
-"סטנדרט חדש?? כשאני רוצה אני יוזם.. אל תתני לי להצטער על היוזמות האלו"
"תיכף אתה תצטער על דברים אחרים.. אני הולכת לנוח קצת, תעשה בבקשה שאקום בכיף לבית נקי.. אתה לא רוצה שאשן בערב מודקם במקום לנוח צהריים... נכון!?"
המום..
"אל תעשה לי מבט של מסכן.. עבר רק שבוע.. זה יכול להתמשך הרבה מעבר לכך.."
אין לי מילים.. לא יכולתי להגיד שום דבר מלבד "לכי לנוח יפה שלי.. אני אשתדל לסדר פה הכל"
"אוקי, גם אני אשתדל.. ואולי לא.."
קמה ושלחה יד זריזה להבהיר את כוונותיה.
"יש לך שעה" אמרה ונעלמה לחדר בחיוך זדוני ועינטוז משגע..