לשים את הקלפים על השולחן

לא נעלמתי, אני כאן בעיקר קורא ועוקב..

נכון, הרבה זמן לא כתבתי,האמת היא שאין לי מה לשתף.

הצעצוע בארון והאישה בשלבי הריון מתקדמים 😄 אבל בלי חשק לשחק.

לאחרונה עולה פה הרבה הנושא של צניעות וזה גרם לי להתגעגע... מאוד!

מוזר, להתגעגע לזה.. אבל זו האמת.

רציתי תחזור להרגיש את זה, את התחושות של הלחץ, הקור המתכתי בהתקנה, הגבולות גיזרה הברורים שהוא מציב ברגע שננעל..

 אני יודע שעוד מעט האישה תחזור לעצמה ויש סיכוי טוב שנמשיך מאיפה שעצרנו.

החלטתי לחזור לזה, לתחושות שאי אפשר באמת להסביר במילים..

פתחתי את המגירה וראיתי אותה, מבריקה, מתכתית, נקייה... עם שלושת הטבעות..

נזכרתי,

איך שהגדולה מאפשרת וליברלית - בקושי שהייתי איתה, היא לא באמת הצליחה לעשות את העבודה.

הבינונית.. אח.. כמה שבועות העברנו יחד...אם לא חודשים! היא אומנם לא  ב100% קנאית וקשוחה אבל בהחלט לא ליברלית, ב 80% בהחלט עושה את העבודה.

והקטנה, אוי... הקטנה.. איזו קשוחה היא! כמה קטנה, ככה אכזרית! יש לנו בדיוק 10 דקות אינטימיות ביחד שבהן היא פשוט הראתה לי מה זה קשיחות! כן, היא מאוד קנאית ולא מתפשרת! 

"אדם תמיד רוצה את הבלתי ניתן להשגה"

לפתע רציתי לחוות איתה עוד חוויה, הרגשתי שלא מיצינו את היחסים בנינו עד תום.

מצד שני, צריך להיזהר איתה.. לעשות את זה לאט, בלשבים..

בגלל שזו יוזמה שלי ואישתי לא מודעת הרשתי לעצמי לא לנעול, לשים רק את הטבעת.. לתת לנו אץ הזמן להסתגל אחד לשניה.

אני לבד בבית..לקחתי אותה בעדינות, ממש ביראה.. מסתכלים אחד על השני ומקווה שהפעם זה ילך.   ברור לי שהיא לא הולכת להישתנות בשבילי, זה אני שצריך להתאים עצמי אליה.. היא חסרת פשרות בעניין, בקשר איתה משאיר 0 מקום למשחקים. הפעם אני מרגיש שאני מוכן לה יותר.

אחרי כמה דקות מרגיש מוכן, מכניס אליה אשך אחד שלא נכנס כ"כ בקלות אבל בסוף מחליק פנימה.. אשך שני כבר יותר קשה, מעט משחק, שימון ולחץ..

הופ! שניהם בפנים.

התחושה נוחה, לא לוחץ יותר מידי.. האיבר עדיין רפוי וזה הזמן להשחיל גם אותו, אקרובטיקה עדינה והטבעת מחליקה וחופנת בחיקה את הכל, את כולי..

מכניס אצבע בכדי לוודא שיש זרימת דם, הכל בסדר.

ואז זה מתחיל... הוא מתקשה בלי שליטה, ממש בועט!  והיא מהצד שלה לא מתרגשת..מתהדקת במהירות, לוחצת.. מכאיבה! ללא ספק, היא פה בעלת הבית..!

אבל אני כבר מנוסה, מזכיר לעצמי לא להיכנע לה בקלות...לא לוותר, בפעם הקודמת הבנתי מהר שזה גדול עלי, הפעם סף הכאב גבוהה יותר.. מתחיל להרגיש את הכאב מקרין לרגליים, מתחיל מלחמה פסיכולוגית.  אני כבר יודע שהמלחמה אבודה ומנסה למתן אותו, אין ברירה.. זב הוא שצריך ללמוד לוותר...