טוב, אז את הטבעת מתכת הקטנה לא הצלחתי להשאיר מעבר ללילה. לא הצלחתי לישון וקמתי כמה פעמים מהכאב (ללא כלובון בכלל), הכאב חד מקיץ מהשינה כל שעה בערך עד שנרגכ וכך חוזר חלילה, מבועט מהמחשבה מה היה אם הייתי נעול איתה.
ובכל זאת, אני מתגעגע לתחושת הכניעה כאשר אנע נעול והמפתח אצלה, בחיי שאי אפשר לתאר במילים את האפקט של זה, את איך שזה משפיע על המחשבות, על ההתנהגות ובכלל, על הצורה שבה אני מסתכל עליה אחרי כמה ימים של נעילה... אח... שווה את כל הסבל שבעולם! (לא מאמין שאני חושב ככה וכותב את זה).
"מאמי... התגעגעתי..."
"התגעגעתי לצעצוע שלנו ולמשחק הנעילה, זה חסר לי.. זוכרת שדיברנו על אוקטובר, locktober.."
"זה ממש קרוב, אני רוצה לנסות את זה.. להיות נעול חודש שלם בידיעה שאין מצב להתשחרר! ולא רק זה, זה חודש שאני צריך להתאמץ לרצות אותך במהלך כל החודש!! כל בקשה שלך כל רצון שלך עלי להגשים! את צריכה להרגיש מלכה במהלך כל החודש הזה ואני אעשה הכל כדי לרצות אותך! יש לך הזדמנות לבקש כל מה שתרצי! אחרי זה מגיע no-vember שכשמו כן הוא, את לא חייבת לשחרר מיד כשאוקטובר נגמר, אם את חושבת שלא עניתי לך על הציפיות את ממשיכה בנעילה עד שאת מרוצה.."
"אבל אני צריך את שיתוף הפעולה שלך, אני צריך אותך חזקה! יהיה לי קשה, אגיע לרגעי משבר, אבקש ממך לוותר קצת, לשחרר קצת, אפעיל מניפולציות, אהיה נחמד, אהיה קשוח, אתרפס ואעשה הכל כדי לקבל ממך את המפתח... את צריכה להיות חזקה, לא ליפול למלכודות ולצסע השיכנועים שלי..
לא זה לא!
בלי ויתורים!
בלי הנחות!
בלי שיחרורים!!! בכלל!
מה דעתך?
את מסוגלת?
בא לך לנסות...!?"
לא באמת אמרתי לה את זה...
זו שיחה שאני רוצה מאוד לעשות איתה אבל חושש מההשלכות...
אני בטוח שהיא תהיה רעה, כמו שאני בטוח שאני אהנה מכל רגע..
יש מישהו שהתנסה ויכול לשתף מקרוב...?
