המשך..
בשבוע שלפני אילת הייתי חופשי, אתה לא מעריך את החופש עד שהוא נשלל ממך! (היזהרו במה שאתם מאחלים לעצמכם!)
היא הפצירה בי שלא לעשות שטויות במקלחת ובכלל בלעדיה במהלך תקופת השחרור הזו.
מיותר לציין שבמקלחות גמרתי פעמיים בממוצע.. אחרי תקופת נעילה כל כך ארוכה המשמעת העצמית רופפת (אל תשפטו..) והחרמנות לא יודעת שובע.
ירדנו לאילת, שוב.. חופשי ומאושר, יודע שהכלוב נישאר בבית ושהסופש הולך להיות מעניין..
בעמדת הקבלה עשינו צ'ק אין, מסדרים את הניירת, אני בא להוציא את האשראי ואז היא מניחה את ידה על ידי ואומרת לי שהפרזנו עם האשראי שלי החודש ושהיא תשלם את הסופש. בתכלס זה לא משנה, בסוף החשבונות משותפים ועושים העברות..
היא שואלת "מאמי, לכמה לחלק?"
-"נראה לי שארבעה תשלומים זה בסדר..."
"אוקי, נחלק לארבעה"
סוף השבוע היה כיף, מעט לבד וביחד סוף סוף..
מעט בבביג ובקניון (אני שונא קניות), חוף, טיילת אפילו התפרענו והלכנו למסיבה.
בלילות נרדמנו יחסית מוקדם, אין משהו מתוק יותר משינה להורים צעירים שמקבלים קצת שקט מהילדודס.. וכן היה גם קצת אינטימיות בלי לחשוש שאחד הילדים יתעורר..
ישבנו על החוף ליד אחד ממועדוני הצלילה ופתאום התחשק לי לצלול קצת בשונית, ניסיתי לשכנע אותה אך היא לא נענתה, מצד שני אמרה לי לך.. בא לך, תזרום אני אחכה לך פה.
בדקתי שזה באמת בסדר מבחינתה ואחרי שהייתי בטוח הלכתי לחלון, היה שם בחור שהסביר לי את הכל ושאל על הניסיון שלי (פעם אחת בתאילנד לא מעבר) הוא צחק ואמר שזה לא נחשב ושהם יעבירו לי תדריך מסודר.
אישתי ישבה על החוף במרחק מטרים בודדים ואני מסתכל עליה ושומר על קשר עין תוך כדי התארגנות.. כשסיימתי הוא אמר לי שזהו אני מוכן ושהמדריכה תיכף תצא.
"מדריכה?"
-"כן, היא סבבה אל תדאג"
"מחכים לקבוצה?"
-"לא, אין לך ניסיון ואתה צריך מדריך צמוד"
"אוקי.."
לא חלפו כמה דקות והיא יצאה...
האמת שהתבלבתי לרגע.. היא הייתה בלונדינית, חטובה עם חליפת צלילה שלא משאירה מקום לדמיון.. כמעט בגובה שלי, 180 בערך..
"אתה מוכן"
-"אמ.. נראה לי שכן, תגידי לי את.."
היא עושה מעבר על הציוד ואני לא מצליח לסדר את המחשבות בראש!
"כן, אתה מוכן.. בוא" אמרה תוך כדי שהיא נותנת לי את היד ומוליכה אותי לכיוון החוף.
רציתי לנתק מגע אך הבנתי שאני לא יכול ללכת עם הסנפירים האלה ללא עזרתה, בדרך לחוף חלפנו על פני אישתי..
"אל תדאגי, אנחנו נחזור מהר" אני אומר לה
"זו אישתי" אני מציג אותה בפני המדריכה כדי למזער נזקים..
-"אל תדאגי, אני אשמור עליו" היא יורה לעברה ואני כבר התחלתי להבין שאני בצרות...
הצלילה הייתה מדהימה.. בקיצור היה שווה, חוויה שלא אשכח הרבה זמן...
-"נהנת!?" אישתי סיננה לעברי כשסיימנו
"האמת שכן, מאוד.."
-"יופי, אני שמחה"
להפתעתי היא לא עשתה יותר מדי סיפור מזה והסופש נמשך כרגיל..
בדרך חזרה הבייתה היא קצת הייתה קרה, לא הצלחתי להבין מה גרם לזה אבל התעלמתי, זה קורה לה לפעמים.. שכנעתי את עצמי שהיא עייפה וכבר חושבת על הילדים והשגרה של השבוע שלפננו..
הגענו הביתה מאוחר, הילדים נשארו אצל ההורים.
פרקנו את הציוד ואז היא מוציאה את הכלובון ואומרת לי "תנעל את זה עכשיו ותביא לי את המפתח!!"
לא הבנתי את הדחיפות ואת הטון הקריר-סמכותי הזה פתאום.
"מה? למה..? מה עכשיו..?"
-"עכשיו.. עכשיו...!! אמרת שכאני אומרת - אתה נועל! נכון? אז תנעל ותביא לי את המפתח! מיד!!"
מבולבל מעט הלכתי כנוע למקלחת ויצאתי אחרי דקה עם המפתח.
היא הושיטה את היד, לקחה את המפתח ועשתה בדיקה זריזה מבעד לבגדים.. "יופי!"
-"אפשר לדעת מה קרה? מה הדחיפות?"
"מה קרה? אתה הרסת לי את החופשה! זה מה שקרה!! זה היה אמור להיות סוף שבוע מושלם!!"
-"והוא היה מושלם!"
"הוא היה רחוק מלהיות מושלם! בכל ערב במקום שנהיה יחד- נרדמת לי! הקרם שארזנו אפילו לא יצא מהתיק, שום חיזורים, שום מילים יפות.. אתה לא מפרגן, לא קשוב לצרכים שלי, לא סבלני אלי, בקניות היית קצר אלי ולא יכולתי למדוד יותר מחולצה אחת!! גם זה בקושי! אין.. אתה בן אדם אחר.. כשאתה נעול אתה מישהו אחד וכשלא אתה אדם אחר לגמרי!!"
-"מה? מאיפה הבאת את זה עכשיו? את מדברת שטויות.. מה נפל עליך? זה היה סוף-שבוע-מושלם!!"
"זה היה רחוק מלהיות מושלם.. ואני לא מדברת שטויות! ואתה יודע מה הכי גרוע!? שבכל פעם שאני אפתח את חשבון האשראי במקום שיעלה לי חיוך אני רק אתעצבן יותר!! ככה אתה מבין אז ככה זה יהיה, אתה תשלם על זה!!"
-"מה? מה זאת אומרת אשלם על זה?"
"אתה תשלם על זה לפחות כמו שאני משלמת על זה!"
-"אבל פרסנו את זה לארבעה תשלומים.. את לא רצינית.. נכון!?"
"אני מאוד רצינית.. וחבל שלא חילקנו את זה ליותר.. אתה אדם אחר כשאתה נעול ואתה כנראה תלמד להיות יותר קשוב בדרך הקשה.."
