על הקצה

ביום שלישי הבא - הברית לרך הנולד.
לא מתרגש, לא נפעם, סתם עצוב, סתם נטול חגיגיות ואנרגיות.
זו לא האקט של החיתוך שמוריד לי את האנרגיות, זו לא הגבריות המורשת שנגדעת בהחלקת הסכין.
זה אני זה, לא אתה, שיכפול שלי. זה אני שהולך ומתפוגג במקום להתמוגג ורק אלהים יודע למה, אם הוא לא במקרה קשור לאיזה סד עינוים בקצה הגלקסיה.