לפני 17 שנים. 10 בינואר 2007 בשעה 7:41
אני לא פאסיבית כלל וכלל,
אני נלחמת, כל הזמן, כל רגע,
עשיתי שינויים בחיי, השתנתי לטובה,
אני יודעת גם לטפוח לעצמי על השכם שצריך.
מעבר לטפיחה על השינוי הקטן שעשיתי בעצמי (אך משמעותי לסביבתי) הכל קורס, הכל מתקלקל, אני מתערבלת ונשאבת לתוך התהום הזו.
היה איזה שבוע או שבועיים שבהם הרגשתי שזהו, נגעתי בתחתית, התבוססתי שם בבוץ, נלחמתי להתנקות ממנו- והנה אני מתחילה בעליה חזרה למעלה.
אתמול נשברתי- כמה אפשר להלחם? ובכמה חזיתות צריך להלחם עד ש"מותר" להשבר?
תודה לך mephisto על המילים החמות שלך ועל החוזק שאתה שולח לי במילותיך..
נגעת בי, בפנים.
הרבה זמן לא נגעו בי, תמכו בי, נתנו לי יד.
למרות שאיננו מכירים טרחת לשבת ולכתוב תגובה מהלב.
בהיתי לשחור הזה בפנים ואני כבר במלחמת התשה נגדו הרבה מאוד זמן..