הגיגים מהראש והלב

חזרנו אתמול לקיבוץ שהפך לביתנו החדש מאז הפכנו פליטים.

מסיבת סילבסטר.

זרמתי.

הזדמנות לאסוף מל"מ לתהות על קנקנות.

מסיבה מדליקה אנשים מדהימים.

לא זרם לי.

אטמים כי קשה לי עם רעש מאז.

הפלאים בעניים גם לא ממש עזרו.

הייתה אחת שממש עיניינה מבטים זרימה חיכוך קל מספר פעמים(החזירה אותי 30 שנה אחורה,היום מה שמוצא חן בעניי אני בודק ואז ניגש ישיר).

לא זרם לי אתמול לא מסוגל להתנתק.

הראש לא היה שם ,האלכוהול לא היווה פקטור מאזן.

מחכה לרגע בו אוכל לשחרר להשתחרר לעצום עניים לנשום עמוק.

פשוט לנשום מבלי לחזור לכל הזוועה הרעש והמראות.

אינטימי בשטח ערכת קפה תהיה התחלה קלה יותר.

ימים יגידו.