מכירים את הבצלים הגדולים שבסופר.
אלו העטופים עם שכבות שכבות של קליפות. סוגרים חזק את כל הרבדים שלהם, לא נותנים אפילו אפשרות קטנה להציץ פנימה ולבחון את הסחורה.
ככה הם אטומים. ככה טוב להם.
כדי לנסות לקלף אותם צריך סכין חדה שתבקיע את שכבות הקליפות בבת אחת. שתחתוך בבשר החי אבל אז גם תפצע את הגלדים.
לחלופין אפשר לנסות עם ידיים טובות. מקצועיות, עדינות, בעלות מגע רך. אצבעות שיודעות לקלף לאט לאט
קליפה חיצונית ועוד אחת ועוד. ככה לחדור לאט ובזהירות ולהגיע לליבה.
שם מתגלה הירק במלוא תפארתו, רבדים רבדים של סודות כמוסים. כל רובד שנפתח משפריץ מיץ תאווה מזיל דמעות.
כל שכבה מקרבת עוד עד שבסוף מתגלת נקודת הרתיחה.
שם עמוק בפנים תערובת של מיצים. שם הכל רטוב, שם חם.
כששבתי אחרי חופשה ארוכה לכלוב הייתי אותו בצל מהסופר.
הרבה סכינים פצעו אותי בדרך.
השאירו חותמות מרים בתוכי.
הותירו אותי סגורה כששכבות קליפה מגוננות עלי.
אמש קרה משהו
הרגשתי שידיים מקצועיות מתחילות לקלף אותי
לאט
בסבלנות מרובה
מרגיעות
דואגות להסיר כל שריטה קלה שעולה בדרך
גורמות לי לחייך
להתרגש
לנזול
להשפריץ את מיצי התאווה
להתקרב עוד ועוד
להיות שם
בדרך אליך.
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו.
