מציצה ומנסה

 בוקר רביעי שכזה

חדר אחד בלב דואג  לבן המשרת אי שם  בתוך מועצה אזורית אשכול.

לא מעיזה להתקשר, אני יודעת שהוא עסוק והרבה לחץ . לא רוצה לשמוע ברקע את האזעקות, גם דרך התקשורת זה נשמע מפחיד.

חושבת עליו, על הלילה שבטח לא עצם עין, על האחריות הגדולה הרובצת עליו בתור מפקד, על האומץ והחריצות שלו.

כולם סומכים עליו, אני יותר מכולם.

החדר השני מתעורר וכולו מלא פרפרים.  כנראה שככה מרגישים כשנמצאים בפתחה של תקופה יפה.

חששות- התרגשות

לחץ- צפיה

פחד-  אור גדול

אי  ודאות- חום פנימי

כישלון - אושר

נפילה- ריחוף  על ענני התשוקה

אין כאן  ניגודים מדוייקים, גם לא  רגשות והיפוכן. איך אני יכולה לכתוב משהו מובנה כשהכל בתוכי סוער.

איזה כייף ככה

בוקר טוב

והלואי יום שקט