החיים בצל העקב הגבוה !

החיים הם המוצר הכי מהיר שהכרתי אי פעם
פעם עבדנו בלי תקשורת , את השיחות שלנו ניהלנו מהמשרד או מהבית , את הקבצים שלנו שלחנו על דיסקט בדואר או לחילופין במסירה ידנית , והכל זרם בצורה הכי טובה ואף אחד לא התלונן על עיכובים או דחיות .
היום מקבלים שיחות בזמנים הכי לא נעימים , באמצע ארוחה או טיול או סידורים הכי אישיים שיכולים להיות .

אאאלו , איפה אתה ?
אני אחכה לרופא , אני מרגיש לא נוח .
מתי אתה מסיים , אני צריך אותך דחוף .
מה יכול להיות כ"כ דחוף , הרי אני מסביר לך שאני אצל הרופא .
הבנתי ... סליחה .

או ... בשעה 22:00 , ואני צופה בסרט עם חברה .

אאלו ,, מקווה שאני לא מפריע !
מה לא מפריע , אין לך שעון ביד או על הטלפון ?
פשוט משהו דחוף , רשום כאן שצריך לצלם את תעודת הזהות , האם צריך לצלם גם את הספח ?
אמרת דחוף , הא ? ביי

אפשר לחשוב על עוד אלף תסריטים כאלה
עייפות , זיעה , מחלות הקשורות בעצבים שמעולם לא שמענו עליהם , ובעיקר בגיל צעיר

תמיד יש את המקלט , תמיד יש את התקווה
להגיע , לרדת , ולרדת עוד
ישירות אל העקב
הגבוה ... שלך

אתמול , כל היום דיברו עליו ,על ההפתעה שהוא מכין , על מה שהוא יגיד !
חיכיתי עד השעה שבע , הוא מאחר כמה דקות עד שהוא נכנס ביחד עם המשפחה והפמיליה שלו !
כמו גדול , הוא מתחיל לנאום , אני נזכר בימים הטובים שלו כשהיה חבר כנסת והיה משתולל שם על הבמה .
אני גם נזכר גם באותו סיפור של בלה בלה בלה בלה בלה ערוץ 2 בלה בלה בלה בלה התקשורת בלה בלה בלה בלה הציונות בלה בלה בלה בלה המשטרה בלה בלה בלה בלה גילה בלה בלה בלה בלה היועץ המשפטי .
חוצפה
אני זוכר אותם ימים שאם היה מתקיים חשד לגבי מישהו הוא היה יורה בעצמו בראש , או מגיש התפטרות מיד !
כנראה שאין גבול לחוצפה שאליה הגענו .
כנראה שהאבא של כולנו אכן עשה זאת , כנראה שבאמת אנס אותה .
ובניאום הארוך שלו ההר לא הוליד דבר זולת אותו עכבר !

ההד עונה על כל שאלה ומשאלה
במהלך ההליכה אפשר לעצור ולהאזין להד החוזר מן המצוק, ובאותה הזדמנות גם לספר את סיפור ההד - סיפור ששמעתי פעמים רבות בטיולים ותמיד נחמד לשמוע שוב:
בין ההרים ישנו עמק מופלא שההד העולה מתוכו עונה על כל שאלה ומשאלה . אל העמק הזה הגיע צעיר לבקש עצה מההד - מה עליו לעשות וכיצד לנהוג עם נערתו.

"הד יקר, מזמן רציתי להתייעץ איתך, אתה ודאי יודע על מה".
"עלמה... עלמה... עלמה..."
"צדקת ההד, פגשתי בחורה נאה".
"אהה... אהה... אההה..."
"אך עדיין לא אדע מה שאיפתה".
"אתה... אתה... אתה..."
"אמור לי ההד, מה היא רוצה כשהיא מצטבעת?".
"טבעת... טבעת... טבעת..."
ומה היא תאמר לי אחרי שנתחתן?
"תן... תן... תן..."
"מה היא תרצה שאביא לה?".
"וילה... וילה... וילה..."
"האם היא תכבד אותי, בעלה, ותשמע בקולו?".
"לא... לא... לא."
"תגיד, מה היא תרצה, את כל הרגלי לתקן?".
"כן.. כן... כן..."
"וכשארצה לתת לה תכשיט, מה היא תרצה לדעתך, כסף או זהב?".
"הב... הב... הב..."
"מה צפוי לאדם כמוני?".
"עוני... עוני... עוני..."
"ומה יהיה גורלי לאחר שאת חיי על מזבח הנישואים אקריב?". "ריב... ריב... ריב..."
"ואיך אעמוד מול כל הדרישות?".
"שוט. שוט... שוט..."
"ומה יהיה בסוף גורלי, התוכל לי לומר?".
"מר... מר... מר..."
"ובכן, ההד, אם כך כדאי לי להינשא?".
"נסה... נסה... נסה..."
"ואיך יהיו חיי ללא הנערה?".
"רע... רע... רע..."
"אז איך זה להיות נשוי?".
"אוי... אוי... אוי..."