החיים הם המוצר הכי מהיר שהכרתי אי פעם
פעם עבדנו בלי תקשורת , את השיחות שלנו ניהלנו מהמשרד או מהבית , את הקבצים שלנו שלחנו על דיסקט בדואר או לחילופין במסירה ידנית , והכל זרם בצורה הכי טובה ואף אחד לא התלונן על עיכובים או דחיות .
היום מקבלים שיחות בזמנים הכי לא נעימים , באמצע ארוחה או טיול או סידורים הכי אישיים שיכולים להיות .
אאאלו , איפה אתה ?
אני אחכה לרופא , אני מרגיש לא נוח .
מתי אתה מסיים , אני צריך אותך דחוף .
מה יכול להיות כ"כ דחוף , הרי אני מסביר לך שאני אצל הרופא .
הבנתי ... סליחה .
או ... בשעה 22:00 , ואני צופה בסרט עם חברה .
אאלו ,, מקווה שאני לא מפריע !
מה לא מפריע , אין לך שעון ביד או על הטלפון ?
פשוט משהו דחוף , רשום כאן שצריך לצלם את תעודת הזהות , האם צריך לצלם גם את הספח ?
אמרת דחוף , הא ? ביי
אפשר לחשוב על עוד אלף תסריטים כאלה
עייפות , זיעה , מחלות הקשורות בעצבים שמעולם לא שמענו עליהם , ובעיקר בגיל צעיר
תמיד יש את המקלט , תמיד יש את התקווה
להגיע , לרדת , ולרדת עוד
ישירות אל העקב
הגבוה ... שלך
לפני 14 שנים. 15 במרץ 2010 בשעה 16:06
