סך המחשבות

הכאב מתחלק לכל כך הרבה רמות.
מרמת הגרוי החיובי שאפשר לכלול בתוכו את הוצאת
השחורים מהפנים,או את החצ'קונים בתחת.
הכאב הולך ומתרחב כמובן עד לרמות בהן הגוף מאבד הכרה
ןאף מת.
אפשר למדוד את הכאב בסקלת 100--1 .
כבר שבועיים אני עומד על כ35 אחוז.
הצוואר הוי הצוואר כמה שאתה אכזר.
והכאב מתפשט לשני מוקדים. אחד גופני,כזה שמשתק את יד שמאל
וגורם לה להרגיש כאילו היא תחת מכבש,עם הקרנה כואבת גם לכתף
המוקד השני הוא הכאב המנטלי. החוסר יכולת לשנות ולשפר את המצב
ולהמשיך לחיות עם כאב שלא מאפשר שינה של יותר משעה ,שעה וחצי מקסימום
בלילה.כאב שלא מאפשר לעבוד ורק גורם לגיבנת הכלכלית לצמוח יותר ויותר.
אני לבד. מתמודד עם הענין בשארית כוחותי. מקווה שאבריא בקרוב,ומחפש
מוצא.מחפש כמו עכברוש רטוב בצנורות הביוב.ומרגיש שלארט לאט אני שוקע.
אבל אני רגיל לכאב. רגיל לכאב הגופני בשלל צורותיו.רגיל לכאב הנפשי העמוק
,רגיל לדכאון ויכול לו
למה? כי אני סתם בן זונה עקשן שלא מוכן להרים ידיים. ראיתי את אלו שכשלו
לא נמנה עם המחנה שלהם.
סבלנות וריכוז כל כוחותי.זה התהליך.
לא יכול להשאר פסימי כל חיי..[b]