אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלק ממני

אני אש, אני רוח,לא מוכר לא ידוע .אני גל, אני קצף, ודמעה שיורדת.הנה אני ישנה לבדי ורוקמת לעצמי חלומות
לפני 12 שנים. 28 באוקטובר 2012 בשעה 6:49

אני מאמינה במיסטיקה

אני אוהבת ללכת לאלו שקוראות בקפה

או קלפי טרוט ובכלל כל דבר שקשור לניסתר

כמובן שיש שרלטנים ויש אנשים אמיתיים

כיף לי לשמוע, זה נחמד ולא יותר מזה

איך אומרים "נכנס מאוזן אחת יצא מהשניה"

לא אתכנן את חיי לפי מה שנאמר לי.

 

 

אני מאמינה בגורל

ולא, זה לא אומר שאני אשב בחוסר מעש ודברים יקרו לבד בעצמם

זה לא הולך ככה

אני עושה את ההחלטות לעצמי במה לבחור באיזה דרך

לכאן או לכאן.

כמו כל אדם מגיע זמן שאני  עומדת בפני צומת דרכים

ואני צריכה להחליט.

אני כן מחליטה באיזה דרך לבחור

אבל אני לא תמיד יכולה לדעת לאן הדרך/הבחירה שלי

תוביל אותי.

 

 

אני מאמינה במזל

או יותר נכון לומר עיתוי.

זה קרה לי הרבה בחיים

"יותר מזל משכל" למרות שגם שכל לא חסר לי

למרות זאת זה קרה לי הרבה

היה לי הרבה מזל בחיים בכל מיני תחומים.

 

 

אני מאמינה בגלגול נשמות

מאמינה שאנחנו קיימים בעולם הזה

כדי לתקן/לעשות את מה שלא עשינו בגלול קודם.

מה אני צריכה לתקן? וואלה אין לי שמץ של מושג.

אבל אני יודעת שאני רוצה/שואפת להיות בן אדם טוב

להיות לעזרה לחברה או לכל אדם אחר שיש באפשרותי לעזור לו.

 

 

אני מאמינה שאין דבר שהוא מיקרי

לכל הכרות

לכל מעשה

לכל תוצאה

יש סיבה

אין דבר שהוא מיקרי

דברים לא קורים סתם

צריך ללמוד ממה שאנחנו חווים בחיים

זה יהיה טיפשי שלא ללמוד

כי אז אי אפשר להתקדם קדימה.

לעיתים הסיבה לכך שדברים קורים לנו בחיים

לא תמיד גלויה

לרוב רק אחרי זמן מה אנחנו למדים

שיש סיבה למה שחווינו.

 

 

 

 

 

אני לא תמיד יכולה להסביר בצורה ראציונלית את הדברים שאני מאמינה בהם

כי אני לא צריכה את ההסברים

אני יודעת שזה קיים

ואני מאמינה בזה.

 

סתם כמה מחשבות על קצה המזלג :)

 

 

 

 

 

לפני 12 שנים. 28 באוקטובר 2012 בשעה 6:01

היום הולך ומתקרב (יש לי תזכורת נחמדה מכלובי בכל יום)

כמובן יום הולדתי :)

אני לא מסוג האנשים שמחכה ליום ההולדת

כדי לבחון את השגיי עד כה בחיים

או לאן אני הולכת מכאן

אז זהו

אני מחכה לראות חברים חברות קרובים ויקרים שלי

לחגוג איתם את יום הולדתי

כמובן שאני מגיע למרכז כדי לחגוג

וגם....

יאללה שיגיע כבר שבוע הבא!!

יום נפלא לכולם :)

 

 

 

לפני 12 שנים. 27 באוקטובר 2012 בשעה 9:31

איזה כיף זה

להתכרבל ערומה

מתחת לשמיכת הפוך

לחבק את הכרית שלי

ולהרדם לחלום מתוק

להתעורר בבוקר

עם חיוך

ורטיבות בין רגלי

כי חלמתי

אותך ואותי...

 

בוקר של אור!

 

לפני 12 שנים. 27 באוקטובר 2012 בשעה 1:00

http://www.thecage.co.il/userpics/34124/normal_SAM_0649.jpg

 

 

 

לפני 12 שנים. 26 באוקטובר 2012 בשעה 18:32

 

 

 

לפני 12 שנים. 26 באוקטובר 2012 בשעה 8:34

 

התעוררתי הבוקר ליום חדש
לאחר הכנת הקפה
וברכת בוקר טוב היומית
אני שמה לב שהחתולה שלי נעלמה
בדרך כלל היא "מציקה" לי בשעות הלילה הקטנות
היא עולה על מיטתי מכניסה את ראשה מתחת לכף ידי כדי שאלטף אותה
הלילה זה לא קרה
חיפשתי אותה בכל הבית
קראתי בשמה בתקווה שהיא אולי על הגג
ונדה, יוק כלום.
חשבתי לעצמי אולי היא שוב נפלה מקומה רביעית
וידעתי איפה היא תסתתר
התלבשתי בזריזות וירדתי למטה
בכניסה של הבנין יש קיר אחורי שיש בו חור
תמיד מצאתי אותה מתחבאת בחור בקיר.
היא לא שם
 אני קוראת בשמה כמה וכמה פעמים
וכל שאני שומעת
אלו יללות של שני גורי חתולים קטנטנים מתוקים כאלה
אני ממשיכה להסתובב בכניסה לבנין וקוראת שוב בשמה
"גריי"  "גריי"
אני שומעת יללות חלושות שנשמעות ממקום מרחוק
אני הולכת לכיוון היציאה מהבנין
היללות נישמעות יותר קרובות
אבל אני לא מוצאת את החתולה
אני מרימה את מבטי למעלה
ומה רואות עיני?
הגברת הנכבדה עומדת על המזגן בדירה מתחתי בקומה שלישית ומיללת
נסיתי לקרוא לה שאולי היא תרד
כמובן שכלום.
בנתיים חברה שהיא גם שכנה מקומה ראשונה שמעה את הקריאות שלי
היא הוציא את ראשה מהחלון שאלה "מה קרה?"
הסברתי לה בקצרה תוך שאני מראה לה היכן החתולה שלי
הרי זו לא תהיה בעיה לדפוק על דלתם של הדיירים בקומה שלישית
ולבקשם בנימוס לחלץ את החתולה שלי
הבעיה היא שלא גרים בדירה, אי שם איש.
אני מנסה לשבור את הראש מה לעשות, מה לעשות?
עלה לי רעיון
חזרתי הבייתה חיפשתי סדין כדי לזרוק לחתולה קצה אחד ואת הקצה השני
החזקתי בידי בתקווה שהיא אולי תופס על הסדין
וכך נציל את החתולה (הבתולה במצוקה)
אחרי הכל , אין לה בעיה לטפס על הוילונות בסלון ולעשות תרגילי אקרובטיקה
על עמוד הוילון.
כמובן שכלום החתולה הייתה בלחץ, במצוקה
ולפי רעש הרעמים והברקים שהבליחו בשמיים ידעתי שהולך לרדת מבול
אין הרבה זמן לחשוב, סיננתי קללה עסיסית לחתולה שלי שזה הולך לעלות לי
אבל אין מה לעשות.
בנתיים התחיל לרדת גשם ואני מרחמת, מתוסכלת בגלל חוסר האונים שלי לעזור לחתולה שלי.
ללא מחשבה שינה התקשרתי לכיבוי אש.
נאמר לי להמתין להם למטה בכביש המוביל לבנין שבו אני גרה.
ירדתי שוב למטה הפעם מצויידת במגבת כדי שאייבש את התולה המסכנה הרטובה שלי במידה והיא תחליט לקפוץ מקומה שלישית.
ניידת הכיבוי הגיע תוך זמן קצר עם מתנדב צעיר חמוד והג'ינג'י (כך אנחנו קוראים לו)
הראתי להם היכן החתולה.
"נו, מה עושים?" אני מנסה לזרז אותם בעודי רואה אתה חתולה שלי נירטבת ומיילת מפחד ולחץ.
הם הציעו להביא סולם אבל אני אצטרך לעלות בסולם לחלץ את החתולה, כמובן שהסכמתי.
לאחר בדיקת הגובהה וכו, מסתבר שהסולם אינו ארוך מספיק כדי להגיע לקומה שלישית שהיא בעצם רביעית כי זה בנין על עמודים.
הגדולה שלי חיברה 2 סדינים ושילשלה אותם דרך החלון אולי החתולה בכל זאת תנסה לטפס.
ושוב כלום.
הכבאים עלו אלי הביתה ושפכו  על החתולה מים כדי לנסות לגרום לה לטפס על הסדין, השנכה צועקת מלמטה "אתם גורמים לה לטראומה"
ואני ניקרעת למשמע היללות שלה קורעות את הלב  ובא לי לרצוח את הכבאים על זה שהם "מתעללים" בחתולה שלי.
לסיום הסיפור
כנראה שמלחץ ופחד מהמים שנישפכו אליה החתולה טיפסה על הקיר החיצוני של הבנין שעשוי מאבנים קטנות  וחזרה הבייתה.
היא התאוששה, לאחר שיבשתי אותה היא שוב עם זנב מורם מתחכחת ברגלי.

לפני 12 שנים. 26 באוקטובר 2012 בשעה 0:08

 

 

 

לפני 12 שנים. 25 באוקטובר 2012 בשעה 12:15

סוף סוף הגשם הגיע גם לצפון שלי :)

כמובן שיצאתי לצלם

וחזרתי הבייתה

רטובה על לשד עצמותי

בעיה שניפתרה ע"י מקלחת חמה ובגדים יבשים.

 

לפני/בזמן

http://www.thecage.co.il/userpics/34124/%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%9913%D7%94%D7%99%D7%9B%20%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%9C%D7%97.jpg

 

 

 

אחרי הגשם השמש הציצה בינות לעננים

http://www.thecage.co.il/userpics/34124/%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%995%20%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%9C%D7%97.jpg

 

לפני 12 שנים. 25 באוקטובר 2012 בשעה 7:37

המעבר החד

מרכות וחייכנות

לקשיחות וכוחנות

גופי קפא

ונשימתי נעתקה מפי

 

Drowning In Your blue eyes

 

 (בלבול קטן בשיר, עכשיו זה תוקן :)

 

 

לפני 12 שנים. 24 באוקטובר 2012 בשעה 19:16

http://www.fastup.co.il/images/34813656.jpg

 

הוא כתב את הסיפור שלפניכם. לטענתו חסר משפט מסיים.

להנאתכם:

  * * * * * *

ה-GPS לא מכיר את הדרך

 

יותר מהכל שנאה את הפקקים של סוף יום העבודה. פקקים ארוכים ויגעים של אנשים עצבניים שממהרים הביתה, להשיל מעצמם את היום שעברו. הפעם נאלצה לבלוע מנה כפולה של עומס כבישים. דווקא היום, כשהכל הלך לה הפוך עם פשלות לא נעימות שעשתה מבלי משים, נזיפות מהאחראית, טלפונים מרגיזים מהילדים שלא הצליחו להסתדר עם עצמם, בינם לבין עצמם ועם אמא שלה ולקינוח, מכה מכוערת בכנף המכונית מנהג שלא טרח להשאיר פרטים.

שוב הדליקה את האור במכונית כדי לקרוא את הוראות הדרך ששלח לה. "זיכרי, ה-GPS לא מגיע לשם, סעי לפי ההוראות" הדגיש בפניה. למרות ששיננה היטב את הדרך, בדקה כמעט כל כמה דקות שלא פספסה אף פניה.

"מה הוא חושב לעצמו שהוא גורר אותי לשום מקום?" רטנה בליבה. בסך הכל הכירו לפני פחות משלושה שבועות, החליפו מסרים, אימיילים, שלושה מפגשי קפה מהוגנים, פגישה לא מהוגנת כלל וכלל בחניון ועוד אחת לא הכי מוצלחת על מיטה חורקת. בעברה הייתה מתנפנפת ממנו בשלב הזה, אך משהו בו היה שונה, משהו שמיגנט אותה אליו במקומות פנימיים בתוכה שלא הכירה וגם לא הבינה.

הפניה השלישית על פי הנחיותיו הורידה אותה מהכביש הראשי אל כביש צדדי ולאחר מכן אל דרך לא סלולה. שוב סיננה מילה לא מהוגנת שהתייחסה בעיקר לאמו, והתלבטה האם להדליק אורות גבוהים או שמא תהרוס הפתעה שהכין. החליטה ששלמות המכונית הדאובה קודמת להפתעות רומנטיות באשר הן.

אחרי כמה בורות קופצניים ושני עיקולים לא צפויים הבחינה באש. האיצה מעט ועצרה מטרים ספורים  לפני המדורה..

הוא ישב שם על גזע עץ, ידיו שלובות, מאחוריו אש ולפניו שטיח פרוס.

צעדה אליו, תוהה ונבוכה. ריחות הלילה הקיפו אותה ושיכרו מעט את חושיה. משהו בתוכה הלם בעוצמה ובמקומות אחרים בקעו לא מעט שאלות.

נעמדה מולו והשפילה מבט.

הוא הרים את ידיו, הניח אותן על כתפיה וקירב את ראשו אל שלה. נשימתו השלווה נסחה בו שקט וביטחון שלא ציפתה למצוא בסיטואציה שכזו.

הוא הרים את ראשה כלפיו. עיניו נצנצו מולה ופיו לאט: "היי שלי"

במשפט אחד ספק מבקש, ספק מצווה כבש את ליבה באחת.

היא פתחה את פיה לענות, אך חשה שכל תשובה שתענה לא תתאים. ממרכז גופה הלכה והתפשטה הידיעה מה עליה לעשות. ידיה השילו בזריזות שכבת בגדים אחת ומיד שכבת בגדים שניה.ההבנה כי עליה להיות נקיה מכל משא מכל מעטפת מילאה את כל כולה.

העדיים הוסרו גם הם בזריזות.

לרגע שלחה מבט אל עיניו ורגע אחר כרעה מולו והשתחוותה כולה אל מול רגליו. ורגע לפני שמסרה לו את עצמה חלפה בה מחשבה עצמאית אחרונה: "ה-GPS אמנם לא מכיר את הדרך, אבל הלב מכיר גם מכיר".

   

 

  תודה אהבתי מאוד :)