צפיתי אתמול בתוכנית מהפך של אם ובת
אני לא זוכרת את שם התוכנית
אבל זו תוכנית אנגלית
שבה 2 סטלסטיות אנגליות מבצעות מהפך
מהפך שבלבוש איפור שער וכו
שינוי הופעה חיצונית שתתאים יותר לאישיות ולגיל.
התוכנית נעשתה בארץ.
אני רוצה להתרכז באם, אישה שפחדה להזדקן
אישה מעל גיל 45 לפחות
שער ארוך בלונדיני מזעזע
יש לה גוף מהמם, רזה, מחוטבת
היא לבושה קבוע במכנסי שורט (קצרים) גופיות חשופות ונעלי עקב.
לקחו אותה לקניון באזור מגוריה וביקשו את חוו"ד של עוברים ושבים
כולם טענו שצורת הלבוש שלה לא מתאימה לאישה בגילה
מה גם שהיא ניראת זולה וזנותית.
היא טוענת שהיא ברבי (ברבי שראתה ימים יפים יותר)
ילדיה מתבישים בצורת הלבוש שלה.
בנוסף לכל
היה לה סרטן עור והיא עדיין ממשיכה להשתמש במיטת שזוף...
רק העובדה הזו מזעזעת בפני עצמה.
רציתי להתרכז בפחד שלה מזיקנה
הרצון שלה דרך צורת הלבוש שלה להשאר צעירה לנצח
דבר שהוא אשליה כמובן
זה היה עצוב לראות אותה בוכה (לא הבכי עצמו) והמאבק שלה שלא לעשות שינוי, היא ממש הייתה אנטי ונילחמה בשיניים ובדמעות.
היא רצתה להשאר כפי שהיא, ברבי ניצחית, צעירה לנצח.
למרות שלדעתי הלבוש הוא משהו חיצוני שלא בהכרח מעיד על תכונות באופיה, או מי שהיא.
למרות המאבק שלה נגד השינוי
היא הסכימה שילבישו אותה בבגדים אחרים שאינם מכנס שורט וגופיה חשופה.
בסיום המהפך
הציגו אותה בפני בני משפחתה, ילדיה , בעלה, חברות, אחיות.
היא ראתה את עצמה לראשונה במראה לאחר השינוי
המשפחה נידהמה מהשינוי לטובה, היא ניראתה אישה...
היא בכתה
בכתה שהשינוי מזעזע
בכתה שבני משפחתה משקרים לה , שהיא ניראת מזעזע, שזה לא היא.
ומי שלא מקבל אותה כמו שהיא אינו אוהב אותה.
מה שהיה עצוב בעיני
זה שהמראה שלה , החיצוניות יצרו אותה ולא ההפך
עצוב שהיא מפחדת להזדקן (להתבגר)
אחרי הכל אנחנו לא הסבתות שלנו שלבשו שמלות ארוכות פרחוניות ומטפחת תואמת.
הזמנים האלה הסתיימו, היום לנשים יש יותר מודעות, הנשים של היום הן לא הנשים של פעם.
אני לא מבינה את הפחד הזה
אני חושבת שכל גיל מביא איתו תובנות, חוויות חדשות, צורת הסתכלות אחרת על החיים ובכלל
אנחנו למדים כל פעם דברים חדשים אלינו.
אני יודעת שאני משתבחת עם הזמן אני עדיין מתבגרת בחן.
ממה שאני מכירה את עצמי
אני אמשיך להיות אני, ולעשות שטויות גם בגיל 80 :)