חלק ממני

http://www.fastup.co.il/images/34813656.jpg

הוא כתב את הסיפור שלפניכם. לטענתו חסר משפט מסיים.

להנאתכם:

  * * * * * *

ה-GPS לא מכיר את הדרך

יותר מהכל שנאה את הפקקים של סוף יום העבודה. פקקים ארוכים ויגעים של אנשים עצבניים שממהרים הביתה, להשיל מעצמם את היום שעברו. הפעם נאלצה לבלוע מנה כפולה של עומס כבישים. דווקא היום, כשהכל הלך לה הפוך עם פשלות לא נעימות שעשתה מבלי משים, נזיפות מהאחראית, טלפונים מרגיזים מהילדים שלא הצליחו להסתדר עם עצמם, בינם לבין עצמם ועם אמא שלה ולקינוח, מכה מכוערת בכנף המכונית מנהג שלא טרח להשאיר פרטים.

שוב הדליקה את האור במכונית כדי לקרוא את הוראות הדרך ששלח לה. "זיכרי, ה-GPS לא מגיע לשם, סעי לפי ההוראות" הדגיש בפניה. למרות ששיננה היטב את הדרך, בדקה כמעט כל כמה דקות שלא פספסה אף פניה.

"מה הוא חושב לעצמו שהוא גורר אותי לשום מקום?" רטנה בליבה. בסך הכל הכירו לפני פחות משלושה שבועות, החליפו מסרים, אימיילים, שלושה מפגשי קפה מהוגנים, פגישה לא מהוגנת כלל וכלל בחניון ועוד אחת לא הכי מוצלחת על מיטה חורקת. בעברה הייתה מתנפנפת ממנו בשלב הזה, אך משהו בו היה שונה, משהו שמיגנט אותה אליו במקומות פנימיים בתוכה שלא הכירה וגם לא הבינה.

הפניה השלישית על פי הנחיותיו הורידה אותה מהכביש הראשי אל כביש צדדי ולאחר מכן אל דרך לא סלולה. שוב סיננה מילה לא מהוגנת שהתייחסה בעיקר לאמו, והתלבטה האם להדליק אורות גבוהים או שמא תהרוס הפתעה שהכין. החליטה ששלמות המכונית הדאובה קודמת להפתעות רומנטיות באשר הן.

אחרי כמה בורות קופצניים ושני עיקולים לא צפויים הבחינה באש. האיצה מעט ועצרה מטרים ספורים  לפני המדורה..

הוא ישב שם על גזע עץ, ידיו שלובות, מאחוריו אש ולפניו שטיח פרוס.

צעדה אליו, תוהה ונבוכה. ריחות הלילה הקיפו אותה ושיכרו מעט את חושיה. משהו בתוכה הלם בעוצמה ובמקומות אחרים בקעו לא מעט שאלות.

נעמדה מולו והשפילה מבט.

הוא הרים את ידיו, הניח אותן על כתפיה וקירב את ראשו אל שלה. נשימתו השלווה נסחה בו שקט וביטחון שלא ציפתה למצוא בסיטואציה שכזו.

הוא הרים את ראשה כלפיו. עיניו נצנצו מולה ופיו לאט: "היי שלי"

במשפט אחד ספק מבקש, ספק מצווה כבש את ליבה באחת.

היא פתחה את פיה לענות, אך חשה שכל תשובה שתענה לא תתאים. ממרכז גופה הלכה והתפשטה הידיעה מה עליה לעשות. ידיה השילו בזריזות שכבת בגדים אחת ומיד שכבת בגדים שניה.ההבנה כי עליה להיות נקיה מכל משא מכל מעטפת מילאה את כל כולה.

העדיים הוסרו גם הם בזריזות.

לרגע שלחה מבט אל עיניו ורגע אחר כרעה מולו והשתחוותה כולה אל מול רגליו. ורגע לפני שמסרה לו את עצמה חלפה בה מחשבה עצמאית אחרונה: "ה-GPS אמנם לא מכיר את הדרך, אבל הלב מכיר גם מכיר".

  תודה אהבתי מאוד :)