צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלק ממני

אני אש, אני רוח,לא מוכר לא ידוע .אני גל, אני קצף, ודמעה שיורדת.הנה אני ישנה לבדי ורוקמת לעצמי חלומות
לפני 12 שנים. 18 בספטמבר 2012 בשעה 14:18

 

לאחר שסיבנת אותי ושטפת אותי ממך

כשאני עדיין מעורפלת

ממה שקרה כמה דקות לפני כן

אני אוחזת בידי את הסחבה שנתת לי

כדי לנקות את הריצפה ממה שנותר ממך

יורדת על 4 ומנקה ללא מחשבה

לאחר שניה

המעשה החל מחלחל לתודעה

הדמעות זולגות מעצמן

מלוות בבכי מתפרץ

ורעידות הגוף

ירדת על ברכיך

ליפפת את שערותי בידך

הטת את ראשי לאחור

ליקקת את דמעותי

ונשקת לשפתי בעודן רועדות...

 

(פעם ראשונה ואחרונה שבכיתי בסאשן)

לפני 12 שנים. 17 בספטמבר 2012 בשעה 20:38

 

http://www.thecage.co.il/userpics/34124/7%7E0.jpg

 

http://www.thecage.co.il/userpics/34124/8%7E0.jpg

 

http://www.thecage.co.il/userpics/34124/normal_3%7E0.jpg

 

 

http://www.thecage.co.il/userpics/34124/normal_4%7E0.jpg

 

http://www.thecage.co.il/userpics/34124/2012-09-13%2013.39.09.jpg

 

http://www.thecage.co.il/userpics/34124/2012-09-11%2016.50.25.jpg

 

 

 

לפני 12 שנים. 17 בספטמבר 2012 בשעה 10:48

 

להכנס למיטה ערומים

להתכסות בשמיכת פוך

להרגיש צמרמורת חמימה כשגוף ניצמד לגוף

בתנוחת כפיות

ידך האחת חיבקה אותי ואחזה בשדי

ידך השניה הונחה על ירכי

גב צמוד לחזה

ישבן צמוד לאגן

ידיך ליטפו בעדינות את ירכי

העבירו בי צמרמורת מענגת

סובבת אותי אליך

שפתיים ניצמדות לשפתיים בתאווה

חזה צמוד לחזה

אגן צמוד לאגן

רגליי ניפתחו קמעה

הכריות והשמיכה הושלכו לריצפה...

 

לפני 12 שנים. 17 בספטמבר 2012 בשעה 7:57

 

אתמול בערב קיבלתי מרץ, ואין לי משוג מאיפה זה צץ.

כאילו מישהו הזריק לי אנדרנלין ישר לישבן.

מרץ צריך לשחרר בצורה כזו או אחרת :)

אז כרגע אני בוחרת בכזו , האחרת תמתין.

שמתי לי אתמול בערב מוסיקה רועשת ושמזיזה בי הכל, ושרתי בקולי קולות (אני מזייפת בטרוף וגם צרודה )

רקדתי רקדתי ורקדתי עד שלא יכולתי יותר לרקוד.

 

ניזכרתי בזמנים שהינו הולכות למועדון שלשתינו, רוקדות ביחד לצלילי המוסיקה וכל השאר לא קיים, רק המוסיקה ואנחנו (חייבות לעשות את זה שוב חברות שלי!!).

 

נסיכה יפה - חשבת שהשיר הקודם קבצי, חכי שתשמעי את זה, בוקר אור! :)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 12 שנים. 16 בספטמבר 2012 בשעה 22:12

 

Fast, time is ticking oh so fast
The sound is running quick right through our hands

 

Beat, feel the rhythm in my heartbeat


Why don’t you move your body to my body
Before we disappear

 

I wanna dance like it was the last dance of my life

 

Wait, no, please don’t make me wait
When walls are shaking, ground feels like a mind break
It’s not the end of the world

 

 

 

לפני 12 שנים. 16 בספטמבר 2012 בשעה 11:56

 

בדיוק מה שהיא שרה :)

 

 

משנה לשנה אני הולכת ונחשפת
מעונה לעונה אני מתקלפת
מסירה את כסותי הישנה
מקפלת אותה בפינה ומסתכלת

מציצה בתהום שמעבר לדלת
כבר לא כל כך נבהלת
מביטה ברקיעים שמעלי
זו עדיין אותה התכלת

משנה לשנה אני הולכת ונרגעת
כמו צידפה לבנה אני מתבקעת
משילה קליפתי הישנה
אוספת אותה בפינה ומסתכלת

את קמט הצחוק בעיני מקבלת
המראה מתרגלת
שערה של כסף או אולי זהב
על ראשי מסתלסלת

אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה
שאותי מטלטלת
פתוחה לריחות, חשופה לפריחה
שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט
מתערטלת

משנה לשנה אני נחשפת והולכת
ולקראת האביב מזדככת
מורידה עוד שכבה אחרונה
מקבלת אותי מתנה ומחייכת

מבקשת רק טוב, משתדלת
לא לדרוך על יבלת
אוּ - אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב

 

 

לפני 12 שנים. 15 בספטמבר 2012 בשעה 17:10

 

לפני כניסת החג אני רוצה לברך בשנה טובה

את כולם את אהובי את שונאי וגם את אלו שהפנו לי את גבם.

 

http://cafe.themarker.com/nodes/r/401/381/2/file_0_original.jpg

 

 

 

לפני 12 שנים. 15 בספטמבר 2012 בשעה 3:11

אני רוצה לצעוק לצרוח שישמעו את קולי עד לב השמיים!!

אני רוצה לבכות עד שלא ישארו דמעות

זה לא מכאב (אני לא בטוחה)

וזה לא מאושר

זו תחושת מועקה כבדה בלב, בנשמה

בלבול (כמעט והתלבשתי כדי ללכת לעבוד הייתי בטוחה שהיום זה יום ראשון)

חוסר וודאות (אני חייבת שדברים יהיו ברורים, לא יכולה אחרת)

חוסר שקט 

שגורר אותי למטה

אני לא אוהבת את התחושה הזו

תחושה של ריקנות

זה מבלבל אותי

זה מציק לי

זה עושה לי רע

זה קורע אותי מבפנים ואני חייבת לשחרר את זה החוצה (לכן הבלוג ההוא)

גם לשחרר את זה החוצה בכתיבה זה לא תמיד עוזר

אני לא יכולה לשמור את זה בבטן

אני לא רגילה לבלוע את זה

כאילו כלום לא קרה וזה לא קיים

אני תמיד במצב של מודעות למה שקורה איתי או קורה סביבי

לפעמים אפילו יתר מודעות (מנתחת דברים עד היסוד)

אני לא מסוג האנשים ששוקע לדכאונות כל שני או חמישי או בכלל

אני מסוג האנשים העליזים, שצוחקים משטויות

מתלהבים מדבר כל כך פשוט כמו מראה של פרפר יפה

מהסוג האופטימי שתמיד רואה את חצי הכוס המלאה ולא מאבדת תקווה

מאמינה שהטוב בדרך כלל  ינצח את הרע (קצת נאיבית)

מאמינה שאהבה מנצחת, ואם לא , אז זה לא אהבה אלא משהו אחר

משהו עובר עלי

בעצם יותר מדבר אחד

שיט, אני שונאת כשזה קורה לי!

אולי זה רק סרט לא טוב שבכלל לא קיים, ואני יצרתי אותו?

אולי הכי טוב זה לחזור לישון

ומחר הדברים יראו אחרת? (לא)

 

 

לפני 12 שנים. 15 בספטמבר 2012 בשעה 2:13

 

לכל המאחלים בפרטי

תודה על הפירגון :)

 

 

 

לכל ההצעות לצרף להצטרף וכו

לא תודה :)

 

 

זו רק חברה טובה, מותר להשתטות לפעמים.

 


חג שמח! :)

 

 

 

 

לפני 12 שנים. 14 בספטמבר 2012 בשעה 20:26

תודה ל-JosephMaster  שהזכיר לי את קיומם :)

והמילים אוחח המילים....

מילים תמיד "קונות" אותי, אבל לא לאורך זמן...

 


When the sun goes to bed
That's the time you raise your head
That's your lot in life Lalena
Can't blame ya, Lalena

Arty tart, la de da
Can your heart get much sadder
That's your lot in life Lalena
Can't blame ya, oh Lalena

Run your hands through your hair
Paint your face with despaire
That's your lot in life Lalena
Can't blame ya, oh Lalena

When the sun goes to bed
That's the time you raise your head
That's your lot in life Lalena
I can't blame ya, oh Lalena

Arty tart, oh so la de da
Can your heart ever get much sadder
That's your lot in life Lalena
I can't blame ya, oh Lalena