חלק ממני

משהו שכתבתי בעבר .


יש מילים שחותכות בבשר החי כמו סכין קצבים.
מכה חזקה אחת מחדירה את הסכין עמוק עד ללב ,חוצה את שני חדרי הלב בדיוק באמצע .
בדיוק מדהים כאילו הייתה זו סכין מנתחים ולא סכין קצבים .
הדם ניתז לכל עבר בשפריץ עז , משאיר את סממניו בכל מקום ,עד שהזרם ניחלש והופך לטפטוף .

טפטוף של דם ,טיפה אחר טיפה .
משאיר אחריו שבילים של צבע ארגמן בבשר הלבן.
מסמן אותה .

הדם ממשיך לטפטף מליבה עושה את דרכו אל הבטן ממשיך את דרכו לאגן עד לרגליה.
טפטוף הדם מסתיים ברצפה הקרה, ויוצר שלולית של דם בצבע ארגמן אשר מתמזג עם צבע ציפורני רגליה, בורדו.

היא עומדת בתוך שלולית הדם בלי יכולת לזוז .
לאחר שהדם נוקז מגופה , הגיע השלב הבא.
הפרדת העור מהגוף.

היא הושארה חשופת איבריים ונטולת עור .
כאשר כל אחד יכול לבוא ;לגעת, ללוש, לחפור באבריה הגלויים.

לטעום ולהריח את ריח דמה

היא הושארה לבדה , למצוא את דרכה.
חשופה ,חסרת הגנה .
רכה ,רגישה, היא כבר איננה מוגנת ע"י שכבת עורה .
הייתה לה שכבת הגנה.עדיף שיחתכו את גופה בסכין ציידים לפחות החתכים אינם עמוקים כמו מסכין קצבים .
לפחות עדיין הייתה לה שכבת הגנה.