שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלק ממני

אני אש, אני רוח,לא מוכר לא ידוע .אני גל, אני קצף, ודמעה שיורדת.הנה אני ישנה לבדי ורוקמת לעצמי חלומות
לפני 15 שנים. 16 בספטמבר 2008 בשעה 22:17


שלא משנה עד כמה החברים טובים,
הם יפגעו בך מידי פעם,ואתה חייב לסלוח להם.


אני מאמין
שכל אדם יכול להמשיך הלאה,הרבה אחרי שהוא חושב שכבר לא.


אני מאמין
שאנחנו אחראים למה שאנחנו עושים ולא משנה איך אנחנו מרגישים.


אני מאמין
שגיבורים הם אנשים שעושים את מה שצריך לעשות-כשצריך לעשות,
ולא משנה מה הנסיבות.


אני מאמין
שחברות אמיתית ממשיכה לצמוח ,גם אם המרחק גדול, ואותו דבר גם לגבי אהבת אמת.


אני מאמין
שלוקח המון זמן להיות מה שאנחנו רוצים להיות.


אני מאמין
שבכל פעם שעוזבים את אלה שאוהבים, צריך לומר להם מילים אוהבות.
זו יכולה להיות הפעם האחרונה שאתם רואים אותם.


אני מאמין
שלפעמים דווקא האנשים שהיית מצפה מהם שיבעטו בך כשאתה על הפנים,
הם אלה שיעזרו לך לקום.


אני מאמין
שהרקע והנסיבות אולי השפיעו על מי שאנחנו.
אבל אנחנו אחראים על מה שנעשינו.


אני מאמין
ששני אנשים יכולים להסתכל בדיוק על אותו דבר, ולראות משהו שונה לחלוטין.



אני מאמין
שלפעמים כשאני כועס, יש לי הזכות לכעוס, אבל זה לא נותן לי את הזכות להיות אכזר


אני מאמין
שלבגרות יש יותר קשר לדברים שהתנסית בהם ולמה שהם לימדו אותך,
ופחות לכמה ימי הולדת חגגת.



אני מאמין
שאפילו כשאתם חושבים שאין לכם יותר מה לתת, שחבר בוכה על כתפיכם,
תמיד תמצאו את הכוח לעזור


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י