חלק ממני

חרא של יום שהתחיל בשעה -0530 בבוקר ובטח יסתיים בשעות הקטנות של הלילה.
זה התחיל טוב , היה יום עבודה נחמד שעבר מהר.
מיהרתי להגיע הבייתה כדי להחליף בגדים ללכת לחדר כושר עם חבר טוב "הקורע האישי" שלי.
הקטנה שלי הכינה לי הפתעה, ארוחת צהריים/ערב, נשמה קטנה היא הכינה סלט ירקות, שניצל, ופסטה.
המקרר עמוס באוכל בקושי מצאתי מקום למה שהקטנה הכינה.
כמובן שטעמתי קצת מכל דבר כדי שהיא תהיה מרוצה והרעפתי אליה מחמאות על הארוחה הנפלאה שהיא הכינה, כולם היו מרוצים.
הספקתי לשתות כוס קפה לפני שהלכתי לחדר הכושר עם החבר הטוב שלי .
אחרי "שקרע" לי את הצורה במשך שעה במכשירים הוא גרר אותי לשעור ספינינג למתקדמים, לא מתחילים!, מתקדמים.
בהתחלה די נלחצתי, מה לי למתקדמים, אף פעם בחיי לא היתי בשעור ספיננינג , ועוד אחרי שעה של שימוש במכשירים, נו, שויין בקיצר עמדתי בזה כמו גדולה!!
חזרתי הבייתה בערך בשעה 2200 ואז התחיל כל הבלגאן.
אני רואה את הגדולה שוכבת על המיטה מתפתלת מכאבים , בוכה צועקת בגלל כאבי שיניים, היא לקחה כמה כדורים, זה לא עזר.
כמובן שזה לא היה הזמן הנכון להגיד לה "אמרתי לך" והתחלתי להתקשר לכל המרפאות בעיר למצוא רופא שיניים שיוכל לקבל אותה לפחות לעזרה ראשונה.
וכמובן , חרא של עיר, אף אחד לא עובד בערב.
מהכאבים הלחץ והתסכול , היא "דפקה" לה את האצבע ברגל , אז לא מספיק שסבלה מכאבי שיניים התווסף לזה גם הכאבים אל זה ששברה את האצבע ברגל ...
הזמנתי להאמבולנס שיקחו אותה לבית חולים לצלם ולטפל ברגל, התקשרתי לחברה שלה שתתלווה אליה כדי שלא תיסע לבד, הייתי חייבת להשאר בבית....
לפחות הייתי רגועה שהילדה תקבל טיפול ולא תצטרך לסבול ולהמתין לבוקר....
הכל טוב הכל יפה, הרתחתי לי מים לכוס קפה ובלי לשים לב , אין לי מושג איך זה קרה, כל כוס המים הרתוחים נשפכה לי על היד.
הפתרון הכ טוב לכוויה זה קרח , חבשתי לי את היד, הקפאתי אותה כדי שלא תיווצר בועה וכדי שירגיע את הכאב מהכוויה .
אז זהו.
הגדולה בדרך הבייתה עם רגל מגובסת, אני מתה מכאבים ביד מכוויה .
שישו ושימחו !
מי החכם שאמר שיום שמתחיל טוב גם מסתיים טוב ???


השעה כבר 0145, אין קול ואין עונה ומן הסתם גם לא יהיה...... אני אשתוק.

עייפה פשוט מאוד עייפה....