בסיום יום העבודה היום קראתי לחברה שלי,הגיע הזמן ללכת הבייתה אנחנו תמיד נוסעות ביחד,היא אומרת לי " את משוגעת ,אני לא יוצאת החוצה גשם מבול".
השארתי אותה במשרד ויצאתי לבדי.
אוחח כמה שאני אוהבת את הגשם, לא הפריע לי שכולי התרטבתי בגשם,הז'קאט שלבשתי בקושי הצליח לגונן עלי מהטיפות הגדולות
סנדלי נירטבו משלוליות המים .
לא היה איכפת לי מכלום, אני אוהבת את החורף מתענגת מהגשם מריח האדמה, ריח של נקיון ,אוחחחחח איזה כיףףףףףףףףףף
התענוג הפך למשהו אחר כאשר ברק קרע את השמיים ואחריו נשמע הרעם אדיר שגרם לגופי לרעוד,ופתאום חושך, תאורת הרחוב כבתה,חושך מצריים .
ושוב ברק זוהר מופיע לו בשמיים , איזה יופי , הטבע פשוט דבר מדהים , מפעים אותי בכל פעם מחדש.
רק הרעש של הרעם מהדהד באוזני מפחיד אותי ,אני לא אוהבת את הרעש מחריש האוזנים,זה מפחיד אותי וגורם לגופי לרעוד, מצחיק שאישה בת 47 עדיין רועדות ומפחדת מרעמים.
אבל ככה אני,אני עדיין מפחדת מרעמים וצריכה שיחבקו אותי קרוב כאשר הרעם משמיע את קולו הרועם...
הגעתי הבייתה רטובה עד לשד עצמותי , הרגשתי כמו עכבר שהטביעו אותו מאמבט, אבל היה כיף להנות מהגשם , בחוץ
:-)
לפני 15 שנים. 22 באוקטובר 2008 בשעה 21:58
