לפני 15 שנים. 23 בנובמבר 2008 בשעה 19:48
שבי בר
מי לימד אותך ככה לכאוב
בת צועניה ילדת הרחוב
עגילי זהב נופלים לשערך
לוחשים לחייך
איך הרוח מתרחקת וחוזרת שוב אלייך
את לא רואה את עצמך
איך עינייך את עוצמת מסתגרת ונשמרת
רק פתחי את לבך
קומי צאי אל האור ואלייך אז
מי יגיע לראות
פנייך זורחות
קרן שמש עולה
בעינייך כבר לא נשאר האתמול
ורוחות אביב דופקים בחלון
בת צועניה הסיטה וילון
בין כותלי ביתך רוח פרצה
באזניך לחשה
איך הרוח מתרחקת וחוזרת שוב אלייך
את לא רואה את עצמך
איך עינייך את עוצמת מסתגרת ונשמרת
רק פתחי את ליבך
קומי צאי.....