לפני 15 שנים. 27 בנובמבר 2008 בשעה 14:14
דנה לפידות
איך זה שקולך שקט הערב
כמו פוחד להירטב מאכזבות
אז למה לא מפסיק לרדת גשם
בחלוני קפאו כבר הדמעות
ואני קצת שכחתי
את השיר שאז כתבת
זה בסך הכל קשה לי לפגוש אותך כך
במקרה בבית קפה
ושנינו הפוכים
יושבת לבד, כותבת שירים
ואני מחייכת כי הפחד נסתר
בחרת ללכת וקר
איך זה שאתה תופר כנפיים
במקום שבו כבר משהו נפרם
ברחוב שלי סגרו את השמיים
תקוות קטנות הלכו לישון מזמן
ואני מבררת אולי זה טוב
קצת במרחק ללמוד לסלוח
זה בסך הכל קשה לי, זה משחק כוחות
שאין בו מנצח
ושנינו הפוכים...