יש לי 2 בנות גדולות
ואני אוהבת וגאה בשתיהן.
הגדולה שלי החליטה לקחת את עצמה בידיים ולהתייחס לחיים
יותר ברצינות, היא התחייבה לעבודה של 10-12 שעות ביום, לא האמנתי
שהיא תתעורר בשעה 0530 בבוקר כדי ללכת לעבוד, וואלה היא עשתה את
זה כמו גדולה!!
ויש לה תוכניות ושאיפות לעצמה לעתיד שזה הכי חשוב, אדם ללא שאיפות
לא יכול להגיע לשום מקום, יש לה את כל הפרגון והתמיכה שלי.
הקטנה שלי סיימה את הקורס בהצלחה!
בשיחת סיכום אישית נאמר לה ע"י מפקדיה שהיא דמות אסטרטיבית
ורצינית, כאשר היא לא נמצאת חסרונה מורגש, יש לה השפעה על הקבוצה
ומוטיבציה.....
אז זהו, היא הולכת להיות עם הלוחמים!!!
היא לא הולכת להיות לוחמת, היא יותר נמוכה ממני וכזו קטנטונת, לא אשכח איך שצחקתי איתה כשהיא שמרה והנשק הגיע לה עד הקרסוליים היא חזרה הבייתה עם סימנים כחולים ברגליים :-))))))).
כמובן שיחד עם הגאווה יש גם חשש של אמא,לוחמים זה אומר להיות מקומות לא בטוחים, כמובן שהיא מרגיע אותי שלא לדאוג, היא תקבל תוספת סיכון.
והיא קיבלה את מה שרצתה, לתרום את חלקה במקצוע שהוכשרה לו ולא לשבת מאחורי שולחן ולחזור כל יום הבייתה.
פשוט מוזר לדמיין אותה כזו קטנה מסתובבת עם "גורילות" :-))))))).
אני בטוחה שהם ישמרו לי אליה, אחרת אוי ואבוי להם, הם צריכים להזהר ממני LOL.
גאה פשוט גאה בבנותי.
לפני 15 שנים. 23 באוקטובר 2009 בשעה 7:15
