שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלק ממני

אני אש, אני רוח,לא מוכר לא ידוע .אני גל, אני קצף, ודמעה שיורדת.הנה אני ישנה לבדי ורוקמת לעצמי חלומות
לפני 14 שנים. 29 בנובמבר 2009 בשעה 16:16


אני לא יודעת למה אני בודקת את המייל שלי
כשאני יודעת שלא ממתין לי שם
שום דבר חדש.
כנראה שזה כוחו של הרגל.
כל הרגל סופו להסתיים.



ראבק, האופטמיות והאמונה שלי הורגת אותי, שמישהו יקח את זה ממני, אני מוותרת על זה, זה רק דופק לי את החיים ולא במובן החיובי של המילה.
די נמאס!

האזוקים - יש הרגלים שהם טובים, ויש שלא
אופטימיות היא תכונה טובה עד שלב מסויים
}{
לפני 14 שנים
Josephin​(לא בעסק) - עזבי נימאס לי מזה, באמת, מי כמוך יודעת עד כמה אני ניפגעת מזה.
}}{{
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י