חלק ממני

בס"ד


ת פ י ל י ן

דיוויד מילר (שם בדוי) הוא איש עסקים חרדי, צעיר, אשר נאלץ מעת לעת לטוס
ברחבי U.S.A לפגישת עסקים.
מלבד מזוודת המסמכים שלו ותיק כלי רחצה, הוא החזיק צמוד ללב את תיק התפילין שלו, העטוף בקטיפה כחולה, שעליה רקום באותיות זהב D.M.
דיוויד מקפיד לא להפסיד אף תפילה במניין, שלא לדבר על מסירותו לומר קריאת שמע בזמנה.
באותו יום היה אמור דיויד לטוס במטוסה של חברת יונייטד טיסה 175, לפגישה
עסקית , ממנה הי ה עתיד לקטוף סכום נכבד.
שש שעות טיסה הפרידו בינו לבין העסקה.
הוא המתין בטרמינל לאיתות לעלות למטוס. האיתות הגיע, ודיוויד חמוש במזוודות המסמכים בידו השמאלית ובידו הימנית תיק התפילין. הוא נכנס בזריזות למנהרה המובילה לכבש המטוס.
לפתע צלצל הפלאפון בכיס חולצתו. דיוויד נעצר, על הצג הופיע שמה של אשתו.''כן רבקה'', השיב והניח את תיק התפילין על כסא עץ שניצב בצד. הוא איזן ויישר את הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד.
השיחה הסתיימה, דיוויד עלה בזריזות לכבש, נכנס למעבה המטוס ותפש כסא בצד הימני.
הוא הביט בשעונו והבחין כיצד דלת המטוס נסגרת, אחרי הנוסע האחרון שעלה.
''להדק חגורות'' – ביקש הקברניט. דיוויד הבחין לפתע שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו כמו תמיד. ''איפה שכחתי אותו'' הרהר. ואז נזכר, התיק מונח לא רחוק מכאן.
המטוס התחיל לנוע. דיוויד הנסער פנה לדיילת וביקש ''אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי במנהרה המובילה למטוס. זה בקושי 150 מטר מכאן.
הדיילת השיבה לו בנימוס אמריקני ''סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוקדק. הדלת כבר סגורה''.
דיווד לא ויתר, והוא הרים את קולו. ''אני מבקש לשוחח עם הטייס. זה פשוט לא
הוגן. יהודי לא יכול להישאר בלי מצוות תפילין''.
נוסעי המטוס הצטרפו אף הם למקהלה ''תנו לו לרדת, ביג דיל תוך דקה וחצי הוא חוזר עם התפילין.''.
הטייס התעקש: '' סליחה אדוני,אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים, ועם כל הכבוד לתפילין שלך, לחברתנו יש כללים וחוקים. ואנחנו תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי הטיסה''.
מילר הצעיר לא ויתר. הויכוח עלה לטונים גבוהים, גם אם נשמרו כללי הכבוד ההדדי. זה נמשך דקות ארוכות. ''יכולתי כבר לצאת ולחזור'', זעק דיוויד, ''נפלתם פה על הראש?''
בשלב מסוים הטייס נכנע והודיע לנוסע הבעייתי: ''ידידי אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך, אבל לא כדאי לך לחזור. אני נועל את הדלת וטס. גוד-באיי. להתראות''. דיוויד ניסה לשכנע שהוא כבר חוזר, שיחוס ויחמול עליו. הוא פרץ מן המטוס ושעט לעבר המנהרה, לקראת סופה היה מונח תיק התפילין על
אותו כיסא. הוא פנה בריצה חזרה לעבר המטוס. אך מאוחר מדי. מנועי הסילון הרעישו ובתאוצה קלה החלה ציפור הברזל בשעטה לקראת מעופה. הבעת אכזבה ניכרה על פניו. העסקה בסכנה.
טיסת 175 של יונייטד מעולם לא הגיעה ליעדה המקורי.
מחבלי ''אל-קעידה'' השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר
בנייני התאומים, ניו-יורק. אסון ה-11 בספטמבר למניינם.
על פי התוכניות המדוקדקות והגאוניות של רוצחי בן לאדן, היו אמורים שני המטוסים להיכנס בטווינס בעת ובעונה אחת. באותה שנייה ממש –כך תוכנן- יפגעו מטוסי הנוסעים במגדלי הענק, ויגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה במימדים דמיוניים, מה שאמור היה להפוך לפיגוע קטלני פי כמה וכמה.
מומחים אומרים שבמצב כזה היו אפס ניצולים. 18 דקות נמשך הוויכוח בין דיוויד
מילר העקשן, לבין צוות המטוס. ח''י דקות בדיוק. באותן 18 דקות מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון, הספיקו להימלט מן הבניין השני, שעדיין ניצב על תילו, אלפי בני אדם. דקות אלו נמשכו כמו נצח, כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק.
הפאניקה עשתה את שלה. רבבת בני אדם ניצלו מן התופת האימתנית.

הנה לפניכם סיפור השגחה. יהודי צעיר שמוסר נפשו על מצוות תפילין, גם אם על פניו הוא הולך להפסיד כסף גדול.
העיקר לעשות רצון השם, לפני רצונו האישי.
רבבה של אנשים, בתוכם גם יהודים, קיבלו את חייהם בזכות התפילין של דיווד מילר, וליתר דיוק, בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו.