חלק ממני

אני לא יודעת איך להתחיל את הפוסט הזה, השפעת האלכוהול עדיין זורמת בדמי, איך לא? אחרי 4 משקאות (כל אחד שונה) עדיין הצלחתי לעמוד על רגלי.
קודם כל אני רוצה להודות לדיווה על אחלה מסיבה, פעם ראשונה שלי בליין של דיווה, ובהחלט לא הפעם האחרונה.
להודות לחברה טובה שלי מדהימה שלי אזוקה (תחת ברזל) :-)), לחברה טובה ומקסימה שחשפתי בפניה את עולם השליטה, שבזכותה הגעתי למסיבה, ולכל האנשים שבאו איתנו, אינני יכולה לנקוב בשמם, המבין יבין, מגיע לך נשיקה ממני }{.
היה כיף לפגוש אנשים שלא ראיתי שנים , כמו אורלי ויגאל, זוג מאוד אהוב עלי 😄
בודי ולולי מקסימים כמו תמיד, ועוד כמה וכמה אנשים מקסימים.
היה כיף להתפרק קצת ברחבת הריקודים למרות שהובטח לי ע"י מישהי (הונילית) שהיא תרקוד עד שרגליה לא יכלו לשאת אותה יותר ולא עמדה בהבטחה!
לבקשתה של אזוקה הצלפתי בה, ונהנתי מכל רגע, מישהו שהיה אתנו אמר לי, שזה כמו לרכב על אופניים, מעולם לא נישכח.
החשיפה הראשונה שלי לעולם השליטה, הייתה לפני 11 שנים בערך, ניחשפתי לעולם הזה כשולטת, זה התחיל מסגידה לכפות רגליים, דבר שניראה לי "נורמלי" לא משהו לא חריג, עד שהגעתי לאתר של אלון סאב ומשם לצאט של חדר בונדיג במירק.
כשולטת הגעתי למקומות שלעולם לא חשבתי שאהיה שם, חשבתי ששם מקומי עד....
לפני כמה שנים הפכתי צד לנישלטת, ואינני מתחרטת על כך לרגע ומאוד שלמה עם מה ואיך שאני, מעולם לא התעסקתי בצד הפסיכולוגי בענין , הייתה לי ילדות מקסימה מעבר לממוצע, המשפחתי אנשים חמים ומפרגנים, לא עברתי התעללות נפשית או פיזית בכל צורה שהיא.
נפש בריא בגוף בריא, שפוט כל עוד ונהנתי ממה שעשיתי , לא ענין אותי למה זה כך.
זרמתי עם דברים שהיה לי טוב איתם.
היום אחרי אתמול, וההצלפות באזוקה, התחלתי לחשוב אולי עדיף לחזור להיות שולטת, להיות בשליטה.
אולי זה עדיף מאשר להיות נשלטת לתת לעצמי להחשף, להפתח, להתמסר ולהתאכזב ולהפגע.
להרים בחזרה את החומות שהורדתי...

(רק מחשבה שכנראה תשאר רק מחשבה)


תודה לכולם על הכיף של אתמול 😄 }}{{