חלק ממני

לפני יומיים קיבלתי מזכירה חדשה לעבודה.
צעירונת
חומד של בחורה
היא לא כל כך מנוסה
אבל
יש בה רצון עז ללמוד ולעבוד
ולפעמים לא צריך יותר מזה.
היא ניפגע באחד מהפיגועים שהיו בארץ
חפה מפשע שניקלע למקום הלא נכון, בזמן הלא נכון.
המגבלות הגופניות שלה לא מפריעות לה לבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר.
והאמת היא שגם זה לא ניראה לעין.
היא מגיע בכל בוקר לעבודה עם חיוך, מרץ, אנרגיות חיוביות.
רואים אליה שהיא אדם שמח.

למרות הטראומה שעברה, וזו טראומה לכל החיים, לא משהו שנישכח או נעלם, הוא תמיד שם.
היא מדהימה אותי ביכולת שלה להמשיך את החיים (אסור שהחיים יעצרו בגלל מה שעברה)
לחייך, להתנהל כאילו זה לא קרה.
פשוט להנות מהחיים למלות אותם בדברים שמשמחים אותה.

שפו, על האומץ, והכוח שיש בה.

כשנתקלים במקרה כזה, מקבלים פרפקסטיבה אחרת על החיים.
איזה יצורים מופלאים הם בני האדם.