הבנות פרשו כנף אתמול ונסעו לאילת
הגדולה תהיה שם כמה ימים
הקטנה תהיה שם חודש
רק המחשבה על כך שלא אראה את הקטנה שלי חודש אני ניטרפת מזה.
מה שבטוח שחשבון הטלפון הולך לטפוח בצורה מפחידה.
העיקר ששתיהן ביחד
שומרות אחת על השניה.
כמובן שאשבעתי אותן שאני מקבלת דיווח מלא כל יום על מה שקורה איתן.
אתמול בלילה הן הגיעו לחיפה.
בגלל חוסר תקשרות באגד בעירי עם בזק הם לא קנו כרטיסים לפני מועד הנסיעה (קוסנם בזק)
לכן
הייתי קצת חסרת מנוחה וחששתי שלא יהיו כרטיסים כאשר הבנות תגענה לחיפה
דבר שיכול לבעס, כי הן יצטרכו לדחות את הנסיעה ליום המחרת.
הקטנה מתקשרת אלי אתמול בערב מחיפה לעדכן אותי במה שקורה.
ואני על קוצים.,
אני-השגתן כרטיסים?
הקטנה-יוו אמא אל תשאלי.
אני- מה על תשאלי, נו תדברי כבר! מה קורה?
הקטנה-הגענו לחיפה וזהו שאין כרטיסים, אנחנו צריכות לחזור הבייתה XXX (אחותה)
מזה התאכזבה, היא אולי לא תסע בסוף לאילת ותשאר בבית.
אני-וואי זה נורא, XXX (הקטנה) את לא עובדת עלי נכון? תזהרי לעבוד על אמא שלך זה מעשה שאין עליו סליחה (כמובן שהתלוצצתי).
הקטנה-נו, טוב, השגנו כרטיסים הכל בסדר אנחנו עולות על האוטובוס לאילת!!!!
אני-חנטרישית אחת! חנטרישית חנטרישית חנטרישית חנטרישית חנטרישית חנטרישית.
הקטנה- אמא די לקלל, (היא מתגלגלת מצחוק).
אני- ככה את עושה לאמא שלך הקשישה, את רוצה לעשות לי התקף לב:-)))
הקטנה-אוהבת אותך אמא אתקשר אליך כאשר נגיע לאילת.
חייבת לרדת לאילת באחד מסופי השבוע.
לפני 14 שנים. 20 במאי 2010 בשעה 9:03
