חלק ממני

יש אנשים שגורמים לי לבחילה.
גועל נפש, פויייייייי.
מעולם לא עירבתי את בנותי בעיניני האישיים
למרות שמלבד העובדה שאני אמא שלהם אני גם חברה שלהן.
והן מרגישות חופשיות לפנות אלי בכל שאלה.
החל מהדבר הכי אינטימי וכלה בדבר הכי בנאלי.
למרות זאת חיי האנטימים הם שלי בלבד
ולא משהו שאני משתפת בו את בנותי
הן יודעות שאני רשומה בכלוב (כתוצאה מפאשלה שלי)
הן לא יודעת הרבה מעבר לזה,לדעתי זה לא לענין.
אז קמה איזה ב"ז שהייתי בקשר עם הגרוש שלה בעבר
וברוב חוצפתה היא פונה לקטנה שלי בפייסבוק
בטענה שהבת שלי מחוברת לבעלה לשעבר כחברה בפייסבוק
למי שאינו מבין איך מתנהל הפייסבוק
אי אפשר להיות "חבר של X" ש אלא עם זה אושר ע"י X.
הגדילה אותה נבלה (גרושתו)ואמרה לביתי שהכרתי את האקס שלה
באתר הכלוב שזה אתר של סאדומאזו.
הקטנה שלי יצאה אצילית וגדולה!!!
והגיבה לה
"ולציין בפניי שהם הכירו באתר סאדומזו זה לא ניראה לי לעניין בכלל..."
איך, איך אנשים מערבים ילדים, אומנם הקטנה שלי נושקת לגיל 22
אבל בכל זאת.
הרי באותה מידה אני יכולה לשלוח הודעות לילדיה (אני מכירה את כולם)
היכן אביהם מסתובב ומה מעשיו.
איזה תת רמה של אנשים, גורם לי לבחילה.
אני מודה שברגע הראשון לא ראיתי בעיניים מרוב עצבים ורציתי לשלוח
הודעה לכל ילדיו מי זה אבא שלהם.
החלטתי שלא אעשה זאת
אני לא ארד לרמה של אשפתות, טפי, גועל נפש.