חלק ממני

איזה עולם קטן (נאמר בעבר ועוד יאמר בעתיד)
וכמה מוזר זה לדבר עם מישהו שדרכנו ניפרדו לפני 31 שנים.
שרתנו ביחד בסדיר , אני חיילת ירוקה בת 19 והוא גבר מנוסה בן 25.
הוא התחבר אלי בפייסבוק , בהתחלה לא זהיתי אותו, מן הסתם הזמן עושה את שלו ואנשים משתנים.
לזכותי יאמר שגם כיום עם מישהו רואה אותי ברחוב הוא יכול עדיין לזהות אותי , גם עם עברו 30 שנה, הזמן חרט את אותיות גם עלי ,לא נישארתי כפי שהייתי בצעירותי, אבל יש דברים שלא משתנים.
בהתחלה חשבתי אותו לבן דוד רחוק לא דיברתי איתו לא פחות שנים.
לאחר ברור עם קרובת משפחה שלי התברר שזה לא קרוב משפחה שחשבתי.
בנבירה בעבר שמו עורר צלצול, זכרון קטן, פרווה כזה, לא מרגש, ולא אדיש.
פניתי אליו לשאול עם זה הוא.
ונענתי בחיוב, היה מחמיא לשמוע שמספר שנים בודדות אחרי שדרכנו ניפרדו הוא חיפש אותי :- )
זה מחמיא משהו, לא?
הקשר איתו לא היה מענין עוד אז לפני 31 שנה, אין סיבה שיהיה מענין כיום.


השיחה איתו השאירה בי חיוך, לא חיוך של התרגשות אלא חיוך של "ניצחון"
שלא שוכחים אותי בקלות 😄


אה, לא סיפרתי, הוא היה הגבר הראשון שלי.