חלק ממני

מאז ומתמיד לא התחברתי לנשים, אין לי מושג למה
אבל תמיד הייתי מיודדת עם בנים.
מאז שאני זוכרת את עצמי התחברתי יותר לבנים מאשר לבנות
הרגשתי יותר נוח בחברתם.

את חברתי הראשונה
הכרתי לפני 7 שנים כשאימי נפטרה, כתבתי משהו אליה באחד האתרים.
היא פנתה אלי מזדהה עם מה שכתבתי.
והשאר זה היסטוריה.

את חברתי השניה
הכרתי לפני 5 שנים דרך ידיד טוב, היא הייתה חדשה בתחום
וישר התחברנו אחת לשניה.
והשאר זה הסטוריה

וכך הכרתי את 2 חברותי שהן עבורי כמו אחיות שאין לי
ולמרות שאנחנו לפעמים מתנתקות אחת מהשניה
ויכולות גם לכעוס אחת על השניה.
החברות ביננו לא תפגע.
למדנו לכבד אחת את השניה,
לכבד ולקבל את דעתן גם כשדעתינו שונות.
לאהוב אחת את השניה בשל מה שהן
לקבל אותן כפי שהן
להיות תמיד לאוזן קשבת
לתת חיבוק כשצריך
עצה
או כל דבר אחר שהחברה צריכה.
פשוט להיות שם בשבילן, וחברות זה לא דבר מובן מאליו.

אנחנו תמיד שם אחת בשביל השניה בכל מצב.

חברות שלי רציתי להודות לכן על היום , על החוכמה, הסבלנות, ובכלל
על זה שאתן קיימות בחיי.


אוהבת אותכן עד הירח ובחזרה :)))

}}{{