איזה כיף זה היה לפגוש
חברים ששירתו איתי במהלך 20 שנות שרות
לכל אחד נכד או שישה נכדים
פפשש איך הזמן עובר.
מעלים חוויות :)
על ההוא שהייתה לו מאהבת
הוא היה מזיין אותה בניידת
כאשר הוא עבד לילות.
ואיך פעם אחת
בטעות נילחץ מכשיר הקשר
וכל המחוז שמע את הגניחות שלהם
לא מרחבי, מחוזי!:))))
אוי לבושה.
או את המתנדבת
שהייתה לה חולשה ללובשי מדים
החברה היו מעבירים אותה מאחד לשני.
הם היו מזיינים ואני מגבה אותם למקרה שהיה ארוע.
עד שתפסה איזה אומלל (ברור שלא לובש מדים) והתחתנה.
או כששמרנו על הגופה של זו שרצחו וגם שרפו אותה
מי היה מאמין שהבחור שהיא עזרה לו הכי הרבה
הוא זה שרצח אותה.
או על זה שהייתי מטפסת על משאיות
של 14 או 15 טון, אני חושבת
לבדוק את המטען וכו.
1.58 גובה (הייתי פעם גמישה) :)
זה היה מראה מצחיק לראות אותי, מודה.
או על רופא השיניים שלנו שהיה כמעט היחיד בעיר
כל הזמן היה מקלל יודפויומת
והסיגריה מעולם לא עזבה את ידו, גם בעת הטיפול.
ובנו הנרקומן (הוא היה בחור יפה)
שאביו היה מחפש אותו בכל העיר
ומבלה לילות בתחנה.
או בתקופת המלחמה כל חפץ חשוד נחשב כארוע פח"ע
היה מעלה לנו את האדרנלין.
אוחח כל הזמן בהיי, חושים מחודדים בטרוף.
על איך אנשים משתנים ומשתקמים (לא כולם)
נרקומנים שהינו עושים חיפוש בביתם.
רובם מתו מאיידס בגלל מחט לא סטרילית.
או מנת יתר.
וכן עשיתי לא מעט חיפוש על נשים, לא נעים לא נעים בכלל.
או את ההוא שתקף אותי בעת שעצרתי אותו בהילולה במירון
איך החברים של בעלי(כיום לשעבר) שעבדו איתו בבילוש
סגרו איתו חשבון.
עבריין שטען שהוא חוזר בתשובה.
היה מסטול על כדורים תקף איזה זקן מסכן שהתלונן עליו.
על ארועי תאונות דרכים אף פעם לא הינו מדברים
אלו לא חוויות שהינו רוצים לזכור
לראות כל כך הרבה דם
למצוא גופות של ילדים ובכלל.
וכל זה בסניף הדואר השכונתי.
מודה שחלק מהאקשן חסר לי :)
הבהרה- מדובר על מקרים לפני שנים
העבודה תמיד בוצע לפני הכל.
השוטרים עושים את עבודתם נאמנה.
