השיר הזה שמיד מזכיר לי את השנסואנים הצרפתיים בסגנון של אדית פיאף ודומיה
היום שהתנפץ עלי,
עשה אותי קשה מדי
שכחתי מעצמי ודי
הייתי, לא הייתי אני
אסגור מאחורי גבי,
שוב לא יוכל לגעת בי,
בתהומות לבי
טעיתי, לא הייתי אני
שבפני הריקנות שוב לא תכה
המציאות שתחכה
שוב לא אבכה
שאתנחם
מעט
ואת,
אל מי את צוחקת כשאת,
שוב לא מחבקת
כמעט עלית בי לרגע
הייתי אחר אם הייתי יודע
שאת,
אל מי את מקרבת מרחק
במי את מתאהבת
את מי לא עוזבת
אם רק היית נשארת,
הייתי עושה אותך מאושרת.
ושוב הולך, אותה העיר, אותם פנים
אני מכיר את הריחות שבאוויר
טעיתי, לא ראיתי אותך
כולן דומות פתאום יותר,
כל שיר עושה להיזכר
מכל צלצול הלב עוצר
נגעתי, לא הרגשתי אותך
ולעולם שוב לא רוצה להתאהב
האהבה שתרקב
הרגישות
שתישרף
לאט
ואת, במי את נוגעת לאט,
במי את פוגעת
כמעט כמו אז כשפצעת בי
את כל העולם את גילית
ולקחת לי
איתך
ומי זה שעכשיו נוגע בך
אני מקווה שהוא מאושר שיש לו אותך
לא מכאיב לך
בך לא פוגע
הייתי כזה אם הייתי יודע.
