יום שישי באופן קבוע לקראת שעות אחר הצהריים או הערב המוקדמות
מתחילים הטלפונים
לאבא שלי, לאחי, לבנות ולחברים
לאחל שבת שלום.
היום דיברתי עם הגדולה שלי בסקייפ ראיתי את הנכדה שלי!
היא התחילה ללכת! היא הולכת כל כך מצחיק, כמו ברווז ומברברת חלקי מילים (היא בת שנה) ללא סוף.
היא רודפת אחרי החתול כדי למשוך לו בזנב, החתול המסכן מנסה לברוח ממנה, הוא לא נושך ולא שורט, אוחח אני יכולה להסתכל אליה שעות..
היום שמעתי אותה אומרת משפט שלם!
הבת שלי נתנה לה את הטלפון, טלפון צעצוע ושאלה אותה "איפה אבא" הקטנה הפצפונת הזו לוקחת את הטלפון מצמידה לאוזנה ואומרת "הלו אבא" הייתי מסוגלת לנגוס בה באותו הרגע, וכרגיל אנחנו מתעדכנות מה קרה? מה חדש? למרות שאנחנו מדברות בטלפון/סקייפ גם במהלך השבוע.
אחרי זה הגיע שיחה מהקטנה
אני רק שומעת את המשפט הראשון שלה "מה נשמע אמא?"
אני מבינה שקרה משהו, זה חוש של אמא לא יעזור כלום, אנחנו מרגישות ורואות הכל.
אחרי החלפת משפט אחד שניים היא מתחילה לספר את מה שקרה, אני לא צריכה לשאול אותה עם היא רוצה לשתף או ללחוץ אליה שתספר לי מה קרה, זה בה לבד ממנה, תמיד.
היא רבה עם החבר שלה, הוא אמר לה דברים והיא חטפה קריזה והתפוצצה עליו וככה בהלוך ושוב כל אחד בתורו אומר את דבריו.
ואני שותקת ומקשיבה לה.
לאחר שהיא סיימה לשחרר את הכל, אני שואלת אותה , "ומה קרה לאחר מכן? התפייסתם? ניפרדתם?"
הם ניפרדו (כרגיל עד הודעה חדשה)
יש לה את אותה הרגישות ואופי סוער כמוני, והיא לא יודעת לקלל.
היא אמרה לחבר שלה משפט שגרם לי לפרוץ בצחוק, הקטנה לא הבינה למה, היא גם לא צריכה להבין למה :)
"לך תזדיין" זה מה שהיא אמרה לו.
אז הנה הבהרה לכל קשיי ההבנה למיניהם שהם בעיקר גברים (למרות שאין צורך בהבהרה לא כך?)
כשאנחנו אומרות למישהו "לך תזדיין" אין בכוונתו לקלל אותו או לברך, זה בה ממקום של "עונש" (מתקשה למצוא את המילה הנכונה).
הכוונה מאחורי המשפט הקצר הזה הוא -תלך להזדיין כי איתי זה לא יקרה יותר.
זה הכי ברור בעולם, לא? :)))
