חלק ממני

מתנערת - אני סבורה שהתייחסות היא תולדה של סיבת הבכי. העיטוף הוא סוג של הכלה, קבלת הגבר על שלל מרכיביו, גם אותו מרכיב שמיוחס בעיקר לנשים ולילדים, הבכי.
אז כשהבכי מקורו בכאב שהסבת, נגיעה רגשית עמוקה, אז כן, מסכימה איתך שהתחושה עשויה להיות מדהימה.

אך אם הבכי מקורו במועקה שאינה קשורה אליך, במצב קשה שאין ביכולתך לשנותו, לשפרו, או סוג של חולשה, דכאון מתמשך, כך שהדמעות אינן ניתנות לך, גם אז תחושי אותו דבר?

מתנערת - נשבעת לך שלמרות ששתיתי קצת הערב, לא שלחתי פעמים את התגובה שלי.
שבועת צופה בעבר הרחוק!
זה רק המחשב שמתעתע בי.

Josephin​(לא בעסק) -
לכלוב יש נטיה להכפיל אותנו.
תיקנתי את זה :))

Josephin​(לא בעסק) - המקרה עליו כתבתי מדובר בדמעות שנצרו כתוצאה מכאב שאני הסבתי לו.

לגבי המקרה השני שציינת בכי כתוצאה ממועקה וכו , זה גם יהיה מיוחד בעיני היות וכאן יש מידה מסוימת של בחירה, שלו, לפרוק את דמעותיו בפני, משמע שהוא מרגיש בטוח, מוגן להשתחרר מדמעותיו בפני, יש בזה סוג מסוים של שחרור הוצאת כל התחושות החוצה .
אני עדיין הכיל אותו וכן זה עדיין מדהים בעיני למרות שהדמעות נוצרו ממקום אחר.
בוקר טוב :)