שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלק ממני

אני אש, אני רוח,לא מוכר לא ידוע .אני גל, אני קצף, ודמעה שיורדת.הנה אני ישנה לבדי ורוקמת לעצמי חלומות
לפני 10 שנים. 9 במרץ 2014 בשעה 11:42

זה התחיל מהבוקר כשתעוררתי עם רצון עז פשוט לתפוס אותך בכתפייך ולטלטל  אותך כדי  שתבין....

נוסף על כך העצבים של  הגדולה שלי, היא רבה עם בן זוגה , במקרים כאלה אין עם מי לדבר, היא מסתובבת בבית כמו אריה בתוך כלוב, אילו ידעה לשאוג לבטח הייתה שואגת.

זה המשיך בכך שקיבלתי שפריץ של מים מהמקלחת שהרטיבה את כל כולי, נו שויין, הקדמה למקלחת.

לא יודעת איך, אבל הקפה הרותח מצאה את עצמו על ירכיי,דבר שגרם לכוויה קלה ולא נעימה.

אני יודעת גם למה זה קורה, יותר מידי מחשבות, לנסות להבין מה אתה מצפה לשמוע ממני!

אני ממש גרועה בתקשורת מילולית, לפחות עד ש....

עם המחשבות אני אסתדר, יש לי מגרה שבה הם מונחים כדי שלא יפריעו לי במהלך היום.

אבל הרגשות? מה לעזעזל עושים איתם? אין לי כפתור של און ואוף.

 

אפרופו זוגיות ופרדות וכאלה

ניזכרתי במשהו שסיפרה לי הקטנה שלי, היא קראה על זה היכן שהוא

כאשר זוג ניפרד , בחודש/שבועות  ראשונים האישה בוכה על מר גורלה על אהבה שחלפה לה.

ואילו הגבר מתהולל, יוצא לברים, מזיין ללא הכרה.

 

לאחר חודש מהפרדה, האישה מתהוללת יוצאת מבלה מכירה גברים אחרים ואילו הגבר יושב ובוכה על כך שאיבד את אהובתו.

שיהיה יום נפלא.

 

 

 

 

Madame T​(שולטת) - אהבתי את הסיומת לפוסט שלך :)

מחר יהיה יום חדש וטוב יותר!
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י