הכותרת של הבלוג הזה הייתה קיימת עוד לפני שנולד הרעיון לכתוב אותו. בהתחלה היה המשפט הזה, שצץ לי בראש כמין הארה רגעית, בתור דבר שמאפיין בצורה מאוד ברורה את מה שמרגש אותי. אחר כך חשבתי לחלק את התחושות האלה עם אחרים, ומשום מה החלטתי לבחור במסגרת של בלוג כדי לעשות את זה.
משום מה- כי אולי זה לא בדיוק המקום. בלוג הוא יומן, הוא נועד לדווח על דברים שקורים מיום ליום, דברים שמתפתחים, שמשתנים. על חוויות. אני לא בטוח שבעתיד דברים עומדים להשתנות או להתפתח, אני לא בטוח שאני אצבור מספיק חוויות, אני לא בטוח שאלה או אלה יהיו מעניינים מספיק בשביל לדווח עליהם, וגם אם יהיו מעניינים - אם יהיה לי אומץ לכתוב עליהם בבלוג.
אז כל הבלוג הזה אולי נולד בטעות.
אבל נחזור לכותרת של הבלוג.
לקח לי הרבה זמן להבין מה מעניין אותי בבדסמ. שליטה? במובן מסוים. אני נהנה לשלוט בבחורה קשורה שנתונה לחסדיי, אבל אני לא מחפש התמסרות. אני לא מחפש מישהי שתשרת אותי. בכלל, אני לא נהנה מזה אם אין אלמנט של מאבק. הכנעה - כן, בכיף. כניעה מרצון - לא כל-כך.
כאב? בוודאי. אבל עצם העובדה שכואב למישהי לא מגרה אותי. ושוב, צריך להיות האלמנט של המאבק. אם מישהי מוסרת את עצמה מרצון ומבקשת שאכאיב לה, חלק מהכיף הולך לאיבוד.
השפלה? לפעמים זה מדליק. אבל עצם ההשפלה כשלעצמה לא מה שמדליק. אם אני גורם למישהי, למשל, ללקק את הנעליים שלי, זה לא בגלל שעצם הפעולה מגרה אותי. מה שמדליק אותי זה התהליך שבו אני אילצתי אותה לעשות את זה.
מה עוד? אני אוהב היאבקות, אבל (יש הרבה שבאמת לא מבינים את העניין כל-כך) - לא הקרב עצמו, אלא הקטע שאחריו, שבו אני מרתק את הבחורה, מבלי יכולת לזוז, במשך דקות ארוכות, עם או בלי תוספת של עינויים קטנים, נהנה לראות את התסכול שלה כשהיא מנסה לשווא להשתחרר. אני מאוד אוהב כל מה שקשור ל orgasm denial - איך אומרים את זה בעברית? - ונקווה שהאנגלית לא תזרוק את המילה לסוף השורה - לגרות בחורה מבלי לתת לה לגמור, או ההפך: לאיים עליה בעונש אם תגמור, ואז לעשות כל מה שאפשר כדי לגרום לה לאבד שליטה.
קשירות? כן, תמיד, אבל אני גם מאוד אוהב את הקטעים של "תשכבי בלי לזוז, לא משנה מה אני עושה לך".
אז מה המכנה המשותף של כל זה? אני חושב, וכאן אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה, שזה העניין של חוסר אונים: מדליק אותי לראות מישהי חסרת אונים, וחוסר אונים הוא המטרה, גם אם מגיעים אליו בדרכים אחרות. למשל, כאב: אם אני קושר מישהי ומכאיב לה, לא הכאב עצמו הוא העניין. המטרה היא לגרום לה לנסות להשתחרר, ולהמחיש לה עד כמה היא חסרת אונים. אם אני גורם למישהי לעשות משהו שמשפיל אותה, לא ההשפלה עצמה היא העניין, אלא תחושת חוסר האונים של הבחורה, שנאלצת לעשות את זה.
וזה כמובן גם לא חייב להיות כרוך בכאב. אני יכול לקשור מישהי וללקק אותה במשך שעות.
אז אפשר לקרוא לזה שליטה, ולהגיד ששליטה זה פשוט הצד השני של חוסר האונים. אבל זה לא יהיה מדויק. קודם כל, כי כל זה קשור רק לסקס. אין לי שום עניין בלשלוט על מישהו אחר. שנית, אני לא מרגיש שיש איזושהי א-סימטריה ביחסים האלה. היא נהנית להיות חסרת אונים, אני מתגרה מחוסר האונים שלה. אבל אני לא עליון עליה בשום דבר: אני לא חכם יותר, אין לי שום יומרות ללמד אותה משהו. שלישית, כי כמו שאמרתי, אין לי עניין בכך שמישהי תתמסר ללא מאבק; המאבק הוא העיקר.
אם אצל אחרים חוסר האונים הוא תוצר לוואי הכרחי של מערכת השליטה, אצלי הוא מטרה בפני עצמה.
זה נשמע קצת רע, לא? אני לא מעוניין ללמד את הבחורה כלום, אני לא רוצה לאלף אותה ולתקן את דרכיה. אני מעניש אותה כי אני נהנה לראות אותה סובלת, לא כי אני באמת חושב שמגיע לה עונש. אני מתעלל בה כי זה פשוט נורא משעשע בעיני, לא כי זה יעשה אותה בן אדם טוב יותר.
זה כן יעשה אותה בן-אדם מאושר יותר, אני מקווה. זאת אומרת, אם למישהו לא היה ברור, אני לא נהנה מלגרום לבחורה כאב שהיא לא מתגרה ממנו. אבל זה משחק, וחלק מהמשחק הוא העמדת הפנים של שנינו, שלי - שאני באמת רוצה לגרום לסבול, ושלה - שזה באמת נעשה נגד רצונה.
אני חושב שמספיק להפעם.
לפני 20 שנים. 12 ביולי 2004 בשעה 21:21
