la mia passione

כותבת לי למגירה.

ים של טיוטות.

סגורות להן

רחוק מהשמש.

עד להודעה חדשה.

סערת הסערות קורית אצלי בבטן.

יש ברקים ורעמים ומערבולות של אש.

וזה הכי מוזר אחרי השקט והשלווה ששלטו שמה

כבר כל כך הרבה זמן.

מחבקת את הבטן

מרגיעה אותה

ומספרת לה עוד סיפור

ומספרת לה על מה שעתיד לבוא.

כל פעם מדהים אותי מחדש התהליך הזה

כשהנפש מצמחת נימים בלתי נראים לנפש אחרת.

הנפש בוחרת. הרבה לפני שהראש הבין.

הנפש בוחרת להכות שורש

ואין לזה שום קשר לכאן ועכשיו.

אין לזה קשר לטוב ורע.

אין לזה קשר למועיל/לא מועיל.

וגם לא ממש משנה מה הנסיבות.

הנפש יוצרת לעצמה "שורשי אויר" חזקים ובלתי נראים,

כאלו שמתקיימים מעבר לזמן ולמקום.

כשאני עומדת ליד הכיריים ומבשלת,

אתה ניגש אלי מאחור ומנשק את צוארי.

דמותך אמיתית לי כל כך שאני מחוייכת לי בין הסירים.

אתה מריח ונושם את כולי.

מחוייך ומלא חום.

נוגעת מריחה ונושמת אותך, בכל תא בגופי.

וגם אם אתה קצת מרוחק במציאות של הרגע,

העתיד הזה זורם מתוכי, לכאן ועכשיו.

צפוי. צפוי, והרשות נתונה.

והבחירה?

הבחירה בוחרת את עצמה.

יש מקומות שהראש לא מקבל מנדט לפסוע.

שלחת את ידך

ומוססת באחת

את החומה

שהקיפה את ליבי

ועכשיו,

אתה עומד מולי

ואני מולך,

בלי שום מגן,

חורטים,

אחד בליבו של השני

את מה שעתיד לבוא.

כבר שנה שאני יושבת לי במנזר הפרטי שלי.

בתוך חומות בלתי נראות של חום ואינטימיות,

אני עם עצמי, מגדלת את עצמי, בשביל עצמי,

מוקפת במעגל הראשון - אלו שאוהבים אותי.

חומות המנזר מגינות עלי בקורים בלתי חדירים של חיים, יצירה, אהבה ושלווה.

בתוך המנזר הזה אני נולדת לי מחדש. משילה את עורי ותכף תכף מוכנה לצאת לעולם.

חם לי ונעים לי פה

והחומות נעשות להן שקופות ואני כבר יכולה לראות את העולם, להריח אותו ולהתחיל למשש...

יאממייי

מודה ששני הפוסטים האחרונים היו קצת מוזרים.

שבוע לפני יומולדת.

מותר לי.

האמת - מותר לי - תמיד :-)

בית הבובות של הנפש

מסודר לו ככה

בסדר כזה.

יש בו כל מני בובות.

נראנ לי שהן מחליפות מקומות ומפתיעות אותי כל פעם מחדש.

כל פעם שאני לא משגיחה מספיק טוב.

מה הם עושות שמה כל היום בבית הבובות של הנפש כשאני בעבודה????

אולי אני אשים שמה איזה מצלמה

שאדע

אחת ולתמיד.



ואולי

בעצם זאת אני שמשחקת לי בבית הבובות של הנפש.

מחפשת זמן לנשום...

נושמת רק כשהחיים מכריחים אותי...

צפוף לי בנשמה

צפוף כל כך.

טוב נו

מצד שני

צפוף. זה לא רע.

זה לא ריק.

בכלל לא ריק.

יש בזה משהו - בצפוף הזה.

נוח

מוכר

ולא משאיר מקום

לצופפ שמה כל מני דברים אחרים.