לפני 17 שנים. 30 במרץ 2007 בשעה 14:22
כל כך הרבה פעמים נתקלת במשפטי שדה. מאשימים וכועסים
על כל מני דברים
במחשבה ראשונה,
כועסת, מתרגזת, מתפלאת,
לא מבינה בכלל מאיפה זה בא, ומה גרם למישהו די הגיוני לקפוץ לכזו מסקנה.
במחשבה שניה, כשקצת יורד לי האבק,
מתחילה להבין
שמי שמולי כל כך כל כך כועס,
כי בעצם הוא עסוק כל כך בדיוק
אבל בדיוק
באותו דבר
שעליו כל כך התרגז.
וככה מזכירים לי שוב ושוב
שהפוסל, במומו פוסל.
ואני באיזה סוג של תמימות, מחפשת מראה כזו
שתעזור לראות...
מן תמימות בלתי אפשרית כזו,
כי לרובנו, את עצמנו, לא ממש יכולים לראות...