la mia passione

אולי בעצם

אני כזו פיה,

באה

נוגעת

מאירה

לוקחת משהו בחזרה,

והולכת... הלאה...

אם תכאיב לי, אולי לא תדע...

לא תדע, כי אולי אני לא אדע...

ואם תכאיב, השכל יקפוץ להגן...

הוא יענה... ויסביר...

וינמק, ויבהיר,

ויתווכח,

ויוכיח.

ואולי מחר

הרבה אחרי שעבר ונגמר,

השכל ירשה ללב להרגיש.

לשבת בקצה הספה

לחכות שיקרא...

לגעת בעדינות

ללטף...

ללקק...

להכיל...

לחכות למבט...

בשבילו...

התחלות...

לפעמים רוכבות על גלים עצומים של כוח...

חזקים, דוחפים ומושכים...

מבפנים.

מישברים גדולים. מלטפים עצבים חשופים.

וכשהים נרגע

פתאום נדמה שהגלים שהלכו להם השאירו ריקנות כזו, כמעט בלתי נסבלת.

ומוצא את עצמך מסתכל בים הקטיפתי, החלק, מתגעגע... לכאב המצליף...



ומחר בבוקר, שובפעם ניפגש.

איש אחד

קצת שדוני כזה

יצא בבוקר מהמיטה שלי

מאוד מוקדם

וציווה

תמשיכי לישון...

ואז הוא ניגש

ונגע

לי

ישר בלב

תודה לך, שדון.

היה המון גשם בלילה

עושה לי חשק לעבוד בגינה

לשתול פקעות ולזרוע פרחים

להתפלש קצת בבוץ

להתלכלך

להתאמץ

ולשבת ולהסתכל איך הם גדלים.

נההההה

נראה לי שאזמין לי גנן

אשב על הערסל

אחלק לו פקודות...

ואהנה מהעולם.

יום נפלא לכולם

מדמיינת לי חיבור בין שניים, כמו מאזן כוחות, שמתחבר לו במרחב. מרחב של המון תכונות ורצונות.

מדמיינת שבכל תכונה ורצון, של כל אחד, יש כמות כח משלו. מדמיית לי את הכח הזה כמו חוט משי צבעוני שמתחבר לו למסגרת.

בדימיון שלי, האורך של החוט הוא יחס הכוחות... שולט... נשלט... יחס הכוחות, שולט ביחס לנשלט...

וכל צירוף של שניים יוצר לו איזה נקודה כדורית צבעונית במרחב. עם מרחב תנועה קטן-גדול. תלוי בכח.

ואז בין כל שניים - הנקודה הזו נרגעת איפשהו. ויש מקומות שנעים... ויש מקומות שלא... ותמיד בין כל שניים, ולפחות אצלי, זה מקום אחר. אחר לגמרי.

ושואלת את עצמי אם יכולה להזיז את הנקודה - לשנות את יחס הכוחות...לרגע... לשעה... ליום..לנצח?

בוקר. רך, מתפנק. סקסי משהו.

מחשבות על היום. ציפיה... אינסופית... לערב הזה.

החלקתי לתוך גינס צמוד. שחור.
שפכתי חולצה צמרירית, מלטפת. שחורה.
מגפיים...שחורים.

חידדתי ציפורניים.

ליטפתי בסגול... את העיניים...
נישקתי באדום.. את השפתיים....

והלכתי.

נעים לי.

נעים לי כל כך...

והשאירה אחריה משהו אחר... רגיש משהו, אבל...

חזק.

לא רוצה למצוא חן.

עומד על שלו.

בלי אגרסיביות אבל עם שלד של ברזל.

רוצה לתת ומוכנה לקבל.

תקפה אותי רכות. כבר יומיים. יוצאת לה מבפנים ומחפשת מקום להתפנק. מקום מתמסר.

מרגישה אותה בפנים. מרגישה אותה קורנת לה החוצה.

היא יכולה להפחיד נורא. טוטאלית כזו. ממלאת אותי.

יש לה הרבה כוח עלי הרכות הזו.

כבר המון זמן לא פגשתי אותה. כאילו שהמון זמן הסתרתי אותה - ועכשיו היא יוצאת לה החוצה. קורנת וזורחת.

מה יהיה?