la mia passione

פעם כתבתי פה הגיג עלאהבה

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=66764&blog_id=24206

מתוך שאלה מה יקרה לאהבה המסויימת הזו ומה יקרה אחריה.

וקשקוראת את ההגיג הזה, חושבת לי שהייתי מאוד עסוקה אז במה שיבוא אחריה.

מהרהרת בו בהגיג הזה מדי פעם.

וחושבת לעצמי, שהאהבות שלי ברובן, היו שביל בתוך דרך. היתה אהבה עצומה, ועוד אחת ועוד אחת...

ויש יסוד סביר להניח שכשאחת תלך, תבוא אחרת.

ובפנים יש לי איזה אידיאל של אהבה גדולה מהחיים. של החצי השני...

ומה יש לנו כאן? סוג של התמודדות? ויתור?

יש דבר כזה אהבה גדולה מהחיים? חצי השני? או שקטע של הדרך שעושים ביחד, כשמתאים.

בנקודת המבט הזו, בעצם יש לי שם בפנים אופטימיות ומקום לשמוח על מה שעוד מזומן. מה שהכי יתאים לי אז...

מצד שני יש עצוב בהגיג הזה... מציאות מול אידיאל.

איזה כעס על זה שמה שמתאים לי היום לא יתאים אז.

מוצאת את עצמי מדמיינת אותו... את האידיאל הזה... רוצה אותו וחושקת בו...

ומסתכלת פנימה ושאלת - באמת????

המממ...