לפני 17 שנים. 22 בדצמבר 2006 בשעה 6:57
כל המחיצות שלי...
לפעמים יודעת שהן מחכות שם
עם כל כך הרבה דברים...
ולפעמים מתעייפת מראש רק מהמחשבה...
מלתכנן...
מלארגן...
שעפה לי לעולם אחר...
אבל בסוף אי אפשר ממש לברוח...
ולפעמים השד אורב ומחכה בסבלנות לתורו...
ולפעמים, הוא פשוט מתעייף...
וכמו שאולי נעשה מובן, לאט לאט ובעדינות בין השורות, עדיין אין לי מושג איך אצליח לעבור את הסופש הזה...
