הבית שלי הבהיר לי היום, מעל לכל ספק, שהוא מרגיש קצת לבדו.
בכה מרה, שאני מטיילת בעולם. מתרועעת עם בתים אחרים.
והוא, נשאר לו כאן לבדו. מרגיש זנוח ומסכן.
החוצפן הזה ניתק את החשמל. כיבה את האורות.
נתן לי לשחק במפסקים. חד לי חידות.
השתעשע קצת יותר מדי לטעמי...
וכל פעם שחשבתי שתפסתי את הסורר
היה אור, לדקה או שתיים או שלוש, ואז - פוף...
איזה לחץ. הבית שלי, האהוב שלי, לגמרי לא בריא. איך זה יכול להיות?
אז לקחתי נשימה עמוקה, הדלקתי לי המון נרות
שלפתי את הטלפון. חייגתי. ביקשתי, התחנפתי ובסוף גם התחננתי להחשמלאי שיבקש סליחה מהילדים ביום המשפחה ויבוא לרפא את הבית האהוב שלי...
וזה פעם ראשונה מזה הרבה זמן שמצאתי את עצמי חושבת:
א. לשים מזוזה
ב. אולי בכל זאת כדאי לי גבר בבית
ג. אולי באמת קצת הזנחתי אותו לאחרונה, את הבית הזה... קצת יותר מדי.
לפני 17 שנים. 18 בפברואר 2007 בשעה 20:43
