לפני 17 שנים. 1 במרץ 2007 בשעה 5:32
אמא של אבא
היתה אישה מדהימה. מרתקת.
עם שמחת חיים בלתי נגמרת.
ים של צחוק.
תמיד בדרך לאיזה סמינר, ללמוד עוד משהו,
לאופרה בתל אביב,
איזה טיול,
שבת בבוקר בבית כנסת, לומדת יהדות, אישה יחידה בין הגברים.
משחק קלפים של יום ששי.
היא הלכה כל כך מהר שתמיד רצתי אחריה...
תחרויות שחייה, כמה שנים לקח לי לנצח...
הבוקר ההוא בחרמון, שבגיל 65 היא עלתה על מגלשיים אחרי 30 שנה, ופשוט גלשה...
אני גם זוכרת עדת מעריצים שליוותה אותה עד יומה האחרון.
היא חיה
את החיים שלה
עד תומם.
תמיד, בכל מצב.
והיום
אני כל כך מתגעגעת
לאיזה שיחה איתה.
כוס קפה על הטיילת
הצגה טובה.
זכיתי.
וכל כך הייתי רוצה לחלוק איתה את מי שאני ומה שאני, ואיזה מקום עצום יש לה בחיי.