לפני 17 שנים. 2 באפריל 2007 בשעה 12:39
אני אמצא את העוז לכתוב על כל הנשים במשפחה שלי. (מהצד של אבא כמובן)
סבתי הפרועה זיכרונה לברכה,
נפטרה בבוקר של פסח.
עברנו אצלה, בדרך לסדר.
פתחנו את הדלת, נורא בשקט.
היא ישנה לה
שנת אופיום,
שנת ישרים.
ובבוקר למחרת,
היא כבר לא היתה.
ואני זוכרת אותה בגעגוע.
כל שנה, כל השנה.
ומשתפת אותה בליבי, בכל מני דברים, שבדרך כלל רובנו לא נוהגים לשתף, אף אחד...