לפני 17 שנים. 12 באפריל 2007 בשעה 19:06
מהיכולת הזו ללכת קדימה.
איך מה שהיה כל כך חשוב,
ונגמר,
מתחיל להיטשטש...
כל כך מהר...
רגל אחת עדיין שם,
במקום המיטשטש ההוא,
והרגל השניה כבר בשביל החדש.
מתרגשת לי מכל פסיעה...