צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

la mia passione

את כל חיי ביליתי במסכה של ונילית. בחרתי בקפידה שולטים שלא יודעים שהם כאלו. בשלה לתת לדברים את השמות הנכונים... ולפצוח במסע....
לפני 18 שנים. יום שישי, 1 ביוני 2007 בשעה 18:19

כי בא לי לקטר.

אז ככה:

א. עייף לי

ב. נורא בא לי לצאת

ג. אני פה היום ופה אשאר, היום.

ד. אתה שם. ונורא רוצה לשים ככה את הראש שלי על הכתף שלך. ונורא רוצה שתתממש כאן.

ה. ובעצם מרגיש לי שאם אני נורא רוצה וקצת נזקקת - אז הכי קשה הכי הכי קשה להיות איתי. כשאני לא, וקצת אדישה ונורא רגועה, אז אתה פתאום מסתדר בשורה ורץ לחפש אותי.

ו. כן כן אני מוכנה להודות שאני רוצה זוגיות שלמה ומלאה. לפעמים.

ז. כן כן אני רוצה רכות. יותר רכות. וחום. כאן ועכשיו.

ח. לא אוהבת את הצורך הזה ואת החוזק שלו. אבל הוא שם.

ט. סערה. יש אצלי בפנים עכשיו. מרגישה קצת כמו התחלה של הוריקאן.

י. ואולי זו בעצם העייפות? שצובעת הכל בצבעים קצת כהים?

כל הבפנים שלי מבקש ללכת לישון ככה בתוך חיבוק. גדול ועצום. בלי אבל ובלי אולי ובלי מחר ובלי אחר כך. פשוט חיבוק גדול עצום וגם עוטף.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י