סגור.

היא שכבה על הסדין האפור-שחור, הראש שלה מונח לידי והברכיים שלה פסוקות.
ליטפתי את פניה ובקשתי ממנה לאונן לעצמה בשבילי. אני אוהב לראות אותה ככה, להחזיק אותה כשהיא גומרת, ללחוש לאוזן שלה
סיפורים על דברים שעשיתי לה ועל דברים שאני עוד אעשה:
-אני הולך לספור עד 10, וב10 את גומרת.
היא מתאמצת ואני מקרב את פי לאוזנה, מנשק ולוחש:
-את סומכת עלי?
"כן" היא נאנחת.
-ואת מאמינה לי?
"כן" היא שוב נאנחת.
-ואת מבינה שאם אני מגיע ל 10, ואת לא גומרת, אני תופס אותך בשיער, מוליך אותך על 4 לשרותים, דוחף לך את הראש לאסלה ומוריד עליך את המים?
מזועזעת עד עמקי נשמתה היא מסתכלת עלי ואומרת "אבל מאמי... הפן!"