סגור.

מגעגועים היא חיכתה לו במיטה על הסדין האפור שחור. "תנוחת הבסיס" הוא קרא לזה. הנקודה שבה הכל מתחיל. עוד לפני הסשן, עוד לפני הסקס. המקום שבו היא חיכתה עם הראש על המיטה והתחת גבוה באויר, ככה על ארבע, ככה כמו שהוא אהב.

כשהוא הגיע, היא שמעה את הדלת נפתחת ושמעה את הצעדים שלו, היא הרגישה אותו עולה על המיטה, ראתה אותו מתיישב מולה, נשען על הקיר, מסדר את הכרית שיהיה לו נוח ולבסוף שם את ראשה בין רגליו.
ורק דבר אחד היה חסר לה.
הריח.

לפעמים הוא היה מחזיק אותה ככה, עומדת על ארבע, הראש שלה תחוב בין רגליו, האף שלה נוגע לא נוגע, והריח שלו ממלא אותה. ואז הוא היה אוסר עליה לגעת, אוסר עליה ללקק או למצוץ או אפילו לנשק. וכלום לא עזר לה. רק להריח אותו הוא הרשה לה. והיא הכירה את הריח, את העוצמה שלו, את היכולת שלו למלא אותה, בזמן שהוא מלטף לה את הראש.

הפעם הוא פתח את החגורה ושלף אותה ממכנסיו. היא ידעה שלפעמים יצליף בישבנה ואז יכרוח את החגורה סביב צווארה כמו קולר. התרגשות עלתה בה. עוד מעט הכל יבער בה.

אבל הפעם הוא חיכה, אז היא הרימה את הראש וראתה אותו מחייך. חיוך מלא, חיוך עם העיניים. הוא הושיט את ידו לאחור, מרים את החגורה, מניף אותה ... הנה זה בא היא חשבה.... ופתאום, הוא זרק את החגורה אל הרצפה שמאחוריה וקרא "לכי תביאי". מבלי לחשוב היא זנקה אל הרצפה, תופסת את החגורה בין שיניה, הרימה אותה וטיפסה על המיטה.

היא הלכה על ארבע עד שראשה היה בין רגליו, החגורה בפיה ושוב חיכתה. הוא תפס את החגורה ביד אחת, אבל היא לא שחררה. במקום לכעוס הוא חייך חיוך גדול והריכוז הנורא שהיה ממלא את פניו בזמן הסשנים נעלם. במקום זה הוא טילטל את החגורה מצד לצד, מנסה לשחרר אותה מפיה ואמר "מי ילדה טובה? מי? מי ילדה טובה שלי?"
והיא נשכה חזק לתוך החגורה, מסרבת לשחרר את הרגע הזה, שבו הוא היה מאושר וגאה.