סגור.

מתוך געגועים היא חיכתה לו. לחכות היה משהו שהיא עשתה הרבה בזמן האחרון. הרבה יותר משהיא זכרה את עצמה מחכה לפני שהוא הגיע לחייה. הרבה דברים השתנו אחרי שהוא הגיע לחייה... אבל שום דבר מזה לא שינה היום, כי היום הם נפגשים.

פעם אחרונה שהוא הגיע, היא התרגשה נורא, והשתדלה לא לחשוב על זה ורגע לפני שהגיע גילתה שלא תספיק להתכונן בשבילו. אז היום היא החליטה להתכונן מראש, לקחת את הזמן, וככה היא התחילה להתפשט. היא הניחה את הבגדים על הכיסא שליד המיטה. הסתכלה עליהם, על המיטה, על הסדין האפור שחור שהיא כיבסה בשבילו. אחר כך כיבתה את הבוילר שדלק מהבוקר, נעמדה במקלחת והסתכלה על עצמה במראה שמעל הכיור. על החזה, מעט מעל הפיטמה הימנית נשאר סימן דוהה של ביס שנתן. היה לה קצת חבל שהסימן הלך ונעלם. אולי מחר בבוקר היא תגלה סימנים חדשים. כמו מתנות, תכשיטים שהוא נתן לה.

היא פתחה את הברז, נותנת לטיפות קטנות של מים להרטיב לה את הרגליים. חם מדי, קר מדי, פושר ואז נעים. משחקת עם הגבולות עד שצללה פנימה מתחת לזרם המים. היה לה סדר לדברים, קודם השמפו על השיער, אחר כך הסבון על הגוף ואז ההכנה. בשבילו.

היא נעמדה שוב מול המראה, הרימה את המגבת ומחקה את האדים, מופיעה מחדש. היא הסתכלה על הגבות, בית השחי, בין הרגליים, עוברת ומנקה שערה שערה, מרימה רגל אחת על האסלה שליד, בודקת, מגלחת, נוגעת. לבסוף כשסיימה, היא נגבה שוב את המראה, מופיעה מחדש מול עצמה. היא עשתה עבודה טובה היא חשבה. הוא יהייה גאה.

ואז, תפסה אותה הדמות במראה בהפתעה. והיא ראתה כמה יפה היא נהייתה. והיא היתה גאה, לא בשבילו, בשביל עצמה.